ידעתי שזה מה שהולך לקרות ...פשוט ידעתי את זה...
היום היום הזה הגיע היום שבו הכל הוחלט... אני חייבת לסוע לגור לרוסיה לתמיד....לילות חלפו ולא יכלתי לישון..
דמעות זלגו אבל לא יכלתי כלום לשנות...
חשבתי שזהו ... זהו הסוף....
כל מה שבניתי ישבר בשניות כל מה שתיכננתי יהרס...
אני יעזוב את ביתי כדי לחזור לביתי השני שבו אני מרגישה כמו אורחת ...
לביתי השני והרחוק שבו כל כך קר... ברוסיה...
אני יחזור ויתאחד עם משפחתי .. זה מפחיד ..
אני יעזוב את הבצפר... אני יחליף חברות...
אני יאבד כל קשר עם כל קרובי המשפחה שפה ...
שהחליפו לי את אבא ואת אחי..
ששם...
אני יצטרך ליסוע ... לעזוב....
לברוח מכל החלומות....
אני יאבד את הבית האמיתי שלי שפה בישראל ..
ויחליף אותו באחר.... אבל אין מה לעשות זה החיים...
זה הפחד והכאב ...
הכאב של לעזוב והפחד מהחדש...
אומרים ששינויים זה טוב ..
והלוואי וזה נכון ...
אבל כל דבר מתלווה בכאב ובסבל..
אני מפחדת לעבור ... למקום שבו אין לי מילה ...
למקום שבו הכל חדש ... הכל זר..
וקר.... קר.....
אבל שוב.... אין לי ברירה ...
אני צריכה להיות עם כל המשפחה...
רציתי רק שנתיים זה כל הבקשה...
לסיים פה את הבית הספר לפחות...
ואוניברסיטה כבר שם ...
אבל אין כבר זמן ...
הדירה שם מוכנה ... לאבא סוף סוף יש עבודה טובה ...
אח שלי עושה מבחנים לקבלה לאוניברסיטה...
ואני ... מה אני?
אני פשוט יופיע שם ואיהיה חסרת אונים מול כל העיר הגדולה....
אני לא יודעת אם יהיו לי חברים ...
אני לא יודעת איך להתקרב שם לאנשים איך להתחיל שיחה ...
יש לי מנטליות שונה .. מנטליות ישראלית ...
ששם לא כל אחד יבין ...
כבר הגעתי למצב ששם אבי ואחי אותי כבר לא מזהים ...
אבא נישאר לי הגיבור ... בזיכרון ...
הזיכרונות שלי מהעבר בנו את האישיות של אבא ...
אבל עכשיו אני רואה שאני כבר לא מזהה אותו ...
שהוא השתנה... שהכל שם השתנה ...
שהמשפחה שלא הייתה ביחד 6 שנים ...
ביום אחד לא יכולה ...
לחזור להיות שלמה...
אני אומרת רק אמת ... אז למה לשקר ולהגיד לעצמי...
שכלום לא השתנה שהכל ורוד ....
זה רק יפגע ...
כבר אין לי שום מושג ... והמפחיד ביותר שאין לי מטרה ...
אני לא יודעת מה מראה מעצמה המדינה שמעבר לים...
מה נישאר לי לעשות ... אני יקבל את מה שעליי הטילו בכבוד ...
אני אסע ... ינסה להתחיל חיים חדשים ...
יבנה את הכל מחדש ... שיהיה דומה למה שיש לי כאן ...
אני ישאר עם אמונה... שהכל זה לטובה ...
אני ילך קדימה ...אין ברירה ...
אם זה הגורל שלי אני מקבלת אותו ...
הוא תלוי רק בי ורק אני אותו יקבע ....
עד הנשימה האחרונה .. אני מקווה ..
שהכל שווה את זה ... שהכל זה מבחן
שאני יעבור בכל מחיר... כי התקווה מתה אחרונה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
