אז יומיים לפני הטיסה ופתאום חטפתי כאבי גרון ... כמו תמיד ברגע ההכי לא נכון .... :-(....
אז היום סנצ'י קורא לי לבוא לדיזינגוף ...
בפגישה איתו ... הוא היה מאוד לחוץ ... לא הבנתי למה ...
עד שהוא התחיל להגיד לי שהוא אוהב אותי... השיחה שניסיתי הכי להמנע ממנה אבל לא הצלחתי ...
זה בסוף איכשהו בא..... לא משנה מה תעשה ... זה איכשהו מגיע ...
ועוד בזמן ההכי לא מתאים....
טוף למען האמת את זה שאנחנו כבר יותר מסתם ידידים הבנתי מזמן חח...
פשוט אני בנאדם שצריך חופש והמילה של חברים .. זה כאילו חונק אותי כזה ...
אני מרגישה מחוייבת ...
לא ידעת ... הכל התחיל מזה שהוא התחיל להתעצבן כשדיברתי עם ידיד אחר שלי ...
חחחח ואני שמה לב שהוא מתחיל לקנאות וזה כזה מצחיק לראות אותו ככה... חחחח
סורי סנצ'י זה לא בכוונה...XDDD
כל מקרה אני פוחדת ... כי מה הטעם לחברות אם אנחנו ניפרדים ..?
למה לעשות את הפרידה הזאת קשה יותר....? וכל המחוייבות הזאת ... מי צריך אותה ...
שנינו יודעים טוב מאוד שכשניפרדים .... מתרחקים ...
אז למה לחיות בעולם ורוד ולספר סיפורים אחד לשני על אהבה ניצחית ?
אנחנו חיים במציאות ואותה אי אפשר לשנות ... צריך לחיות עם מה שיש ...
מה אני יכולה להגיד לך ....?
להגיד כן ולתת לך תיקווה על משהו שלא יקרה?
אני לא יכולה לעשות לך את זה ..... אתה יותר מידיד בישבילי .. ואת זה אתה יודע ..
בגלל זה אני לא רוצה לפגוע בך למרות שאני יפגע ...
אני פוגעת באנשים שאני אוהבת... אני שונאת את זה ...אבלי אין לי ברירה אחרת ...
עדיף אני יפגע בך עכשיו פעם אחת ..
מאשר שאני אפגע בך כל החיים...
אתה תמיד תישאר בליבי לא משנה מה ...
אתה את שלך עשית... ועשית מספיק... בגלל זה תישאר בזיכרון שלי תמיד ...
אבל עכשיו אני עוזבת ... ואולי ניתראה בחופשים וזה ... זה לא שאני יעלם לך לנצח כה...
תדע רק שלא משנה מה יקרה ... צריך להמשיך קדימה... פשוט להמשיך...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
