באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

ידיעות אחרונות נ' קשת, בעיקר בסופי שבוע אבל לא רק

הקמפיין

לידיעות אחרונות יש קמפיין שרץ עכשיו חזק, ומתגלה כאפקטיבי במיוחד. אנשים דופקים על הדלת של השכנים שהם לא דיברו איתם חצי שנה, רק בשביל לשאול אם יש להם במקרה "ידיעות של שישי" להשאלה. לא שהם לא רצו לקנות, פשוט הכל כבר נחטף.

הפרזנטור הראשי של הקמפיין המוצלח הוא עו"ד סער שיינפיין, מתמודד בעונה השנייה של הריאליטי "אח הגדול" (מכונה גם "הפח הגדול" בקרב קבוצות מסוימות). לצידו מככבים גם בת הזוג בעבר ואולי אף בהווה, מעין שם טוב, וכן האינסטלאטור בנצי שני, אף הוא מתמודד באותה עונה, שסובל מתסמונת טורט.

כמו בכל קמפיין שרוצה להצליח בוודאות, יש חלוקה לטובים נגד רעים. הטובים  הם סער, מעין ובנצי. הרעים הם אלעד קופרמן, מפיק האח הגדול; יורם זק, עורך האח הגדול; ד"ר אילן רבינוביץ', הפסיכיאטר שליווה את התוכנית; ואלירז שדה, המתמודד שניצח את העונה. הרעים מסוכסכים בינם לבין עצמם, מה שמעצים את הקמפיין. מדי פעם מופיעים ניצבים שמקיפים אותם, עוזרי הפקה למיניהם, אבל זה רק בשביל למלא את המסך.

הקופירייטינג

לכאורה, נראה שהקופירייטרים של הקמפיין כמעט מובטלים – הדמויות עושות את כל העבודה לבד. סער, למשל, המציא את "בולבולון", וניפק ציטוט של רבינוביץ', לכאורה, שהוא קאלט: "אני מכיר אנשים כמוך, ואני מטפל באנשים כמוך, והמומחיות שלי היא לטפל בנרקיסיסטים, גם אני נרקיסיסט". בנצי מוביל את הסלוגן "טיק קופרמן", למרות שלא המציא אותו. ההסבר שלו: "הטיק הזה בחיים לא הופיע עד אז. זה גמר עליי. כשיצאתי מהבית אמרתי להפקה שהלשון הזו עשתה בשבילם הרבה. בהפקה אמרו לי: 'קראנו לזה בינינו טיק קופרמן'. למה? כי זה יצא רק אצל קופרמן". במילים אחרות, הפרעה על שם מפיק. עולם הפסיכיאטריה כמרקחה.

מצד אחד, ברור שהקמפיין מגמתי ומובל מאינטרסים כלכליים. מצד שני, מתחת לכל המניפולציות כן מסתתרת אמת – והיא לא נעימה. "האח הגדול" היא התוכנית הנצפית ביותר במדינה בשנים האחרונות, כך שלכל אחד מהצופים שמורה הזכות להרגיש מרומה. ובכל זאת, במקום ש'ידיעות' ישיג את האפקט המבוקש – פגיעה באמינות הריאליטי המצליח בישראל – הוא עוזר לאח הגדול להמשיך להיות כזה, ולהגיע לרייטינג של 39.8% ביום ראשון האחרון, ו-39.1% ביום שלישי. שוב מוכחת האמרה: לא חשוב מה אומרים עליך, העיקר שכותבים את שמך נכון.

הכסף

השאלה המרתקת היא כמה עולה הקמפיין הזה. אנחנו לא מדברים על השכר של הכתבים, התחקירנים והצלמים. ובוודאי לא על שכר העורכים, שממילא עושים את עבודתם, גם כשמדובר בראיונות משעממים עם שירה גפן. הכסף הגדול נמצא במקומות אחרים. אם לשיינפיין הובטח שכר של 250 אלף שקל להנחיית תוכנית תיירות מטעם קשת, מה הבטיחו לו בידיעות אחרונות? מה הבטיחו לכל מי שהשתתף בקמפיין (הטובים, רק הטובים)?

ניתן היה לחשוב שהקמפיין ידליק מפרסמים, ויריץ אותם לאנשי המכירות של "7 לילות". אבל אם תבדקו את כמות המודעות, מתחילת המוסף ועד סוף מדור הספרות, תגלו רק שתי מודעות בגודל עמוד לשני סרטים, ועוד שתי מודעות רבע עמוד לאירוע בחיפה ואירוע בירושלים. מאכזב לגלות שזה כל מה שהקמפיין הצליח להשיג בתחום הזה. בתחום המכירות, כאמור, הוא עשה את שלו – אבל זה לא מה  שקובע את הצלחתו הכלכלית של עיתון.

אח יא ראב

בנצרות נהוג לעסוק בעיקר באב, הבן ורוח הקודש. ביהדות לעומת זאת נותנים במה משמעותית גם לאחים (קין והבל, יוסף ואחיו), אבל איכשהו אף פעם לא מדובר בסיפורים טובים. בקמפיין היהודי הזה, אנשים שהפקידו את עצמם לניסוי מתלוננים על התוצאות – על הכדורים שמשבשים את הנשמה והתודעה, ולעתים גם את המצב הפיזי. נהוג לומר שמי שמפחד מהחום, שלא ייכנס למטבח. וצריך להוסיף: במיוחד לא אם הוא מרושת מצלמות.