באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

מחוברים עונה שנייה, בערוץ 3 של HOT וב-VOD

אז עכשיו, אחרי שמונה פרקים כמעט ברצף, אפשר להגיד: התמכרתי. כן, כן, עוד ריאליטי לחיים, ועוד עם מי - עם חמישה גברים שעד היום לא עניינו לי את הזרת. ישבתי וראיתי פרק אחרי פרק, וכמעט ניערתי את ה-VOD כשגיליתי שהוא נעצר בפרק 8. זה לא אמור להיות 5 פרקים בשבוע, כלומר 10 אחרי שבועיים שלא הייתי אצל ההורים? הלכתי ל-ynet. נתנו שם פרומו לפרק התשיעי. חנוך דאום מלמד את הבת שלו שתמיד צריך לשתף את ההורים במה שקורה לך. מסר חד וברור בשתי דקות, עם כמה עיזים מסביב. ככה זה עובד היום, לא?

למרות ההתמכרות הבלתי מוכחשת שלי, אני חשה חופשייה להודות שלא הכול נהדר ב"מחוברים 2". יש כמה מכשולים בדרך, ויש גם כמה מיחזורים. למשל, אמירם טובים הוא אולי סטנדאפיסט, אבל את היחס שהוא מקבל מהוריו גם ישי גרין ההייטקיסט קיבל. כלומר זה לא קשור למקצוע שבחרת לחיים שלך, זה קשור לציפיות של ההורים שלך שלא הגשמת, ולנטיות שלהם להתמכרויות שונות ומשונות. את התסכול הזה כבר ראינו, וגם אם הוא לא נהיה פחות כואב, היה צריך ליצור ציר אחר בעלילה של טובים. לא יכול להיות שאין לו עוד דברים להציע.

מישהו כתב לאייל שכטר בטוויטר שהוא היחיד שהופיע בשתי עונות של מחוברים. אני לא זוכרת מה היה בעונה הקודמת, אבל בעונה הזו הוא משחק בהצגה של ג'ייסון דנינו הולט. ג'ייסון מנסה לדבר איתו על רומנטיקה, מחפש רעיונות איך לחגוג חצי שנה לזוגיות, וזה נגמר עוד לפני שזה מתחיל. שכטר חושב שרק בחורות מתעניינות ברומנטיקה. מסכנה זוגתו. ומצד שני – נו, עוד שיחה שלא הגיעה לשום מקום. בשביל זה אנחנו כאן?

הבעיה עם הפורמט של "מחוברים" היא הקיצוניות שהוא דורש: אם אין בו שיאים רגשיים מטורפים, הוא סתם עוד שומר מסך. השאלה היא, כמובן, איך קובעים מה זה שיא. גדעון לוי, הכתב הכי שמאלני ב"הארץ" ואולי בארץ בכלל, חוגג את ראש השנה במעלה אדומים? חנוך דאום הדתי לשעבר-או-שלא מקלל ומדבר על בולבולים גדולים? ג'ייסון דנינו הולט פוגש את אימו המסוממת תמיד (בהיי חיובי, ועדיין)?

אלה לא באמת שיאים. גם התיעוד של סקאזי, מלך הטראנס או איך שלא קוראים לזה היום, לא מתרומם מעבר לרמיזה לבגידה שמופיעה בפרק הראשון. למרות זאת הקטעים שלו דווקא מוצאים חן בעיניי – כל זמן שהמוזיקה שלו לא מטמטמת לי את המוח. אני לא בחורה של פסטיבלי טראנס, אבל התמונות שהוא מביא מכל העולם הופכות את הצפייה למעניינת יותר. בזכותו חוצים קצת את הגבולות, ולא רק הגיאוגרפיים. הוא חי בווליום גבוה, ואם רק היו נותנים לו לשחרר מזה קצת יותר... נו, אולי בפרקים הבאים.

אפרופו חו"ל, חייבים להודות שהביקור של גדעון לוי ובת זוגו השבדית ברוסיה, אינו בדיוק המלצה חמה לתייר המבולבל. בכלל, בין השניים שוררת זוגיות מוזרה, שלא ברור איך היא שורדת שש שנים. שום דבר שקשור בלוי הוא לא המלצה לתייר המבולבל במשעולי החיים. גם דודו בוסי, להבדיל, לא היה המלצה. אבל הוא עשה את כל "מחוברים" ליותר מגניבה.

אז מה רציתי להגיד? מה בכל זאת אהבתי, לפני ששקעתי בנוסטלגיה מדומה לעונה הקודמת? שאהבתי את הגישה האופטימית לחיים שהציג אביו של ג'ייסון דנינו הולט. הדמות הכי שפויה שנראתה על המסך בכל שמונת הפרקים. שאהבתי את הראש של אימא של סקאזי, הלא הוא אשר סוויסה. ואהבתי גם את השיחה במכונית של משפחת דאום, בדרך לכנרת:

חנוך: כל אחד יגיד מה הוא מאחל לעצמו לשנה החדשה. אני אתחיל: להיות בעל יותר טוב, אבא יותר טוב, יהודי יותר טוב ולדעת לארוז.

הבת: אני לא צריכה לבקש, כי המשאלה שלי בכל יום הולדת התגשמה עכשיו.

חנוך: מה המשאלה?

הבת: שתהיה יהודי יותר טוב.

חנוך: מה שאני חושב על להיות יהודי טוב זה לא מה שאת חושבת על יהודי טוב.

מעניין מה ביבי ושרה חושבים על יהודי טוב. עד עכשיו לא מצליחה להבין איך הבן אדם הזה מקושר אליהם וחביב עליהם. אבל זה לא הזמן להיתקע על קשרים פוליטיים הזויים. זו העת לשחרר. עד המרתון הבא.