באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

טקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון, שישי 23:00, ערוץ 1

אז מי מכם העז לפספס את טקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון? ומי פרש אחרי 10 הדקות הראשונות, כי זה נראה קצת משעמם? ההפסד כולו של המתעלמים והפורשים, כי ככל שאירוע הפתיחה התקדם, כך הוא הפך למעניין יותר, אנרגטי יותר, חי ובועט ומנגן – כולל הסקס פיסטולס, למרות הנוכחות של המלכה. הבעיה חזרה כשהגיע שלב כניסת המשלחות. יותר מדי מדינות יש בעולם הזה, אתם לא חושבים?

יש כאלה שטענו שמדובר בשעמום גדול, ויש כאלה שטענו שמדובר במקוריות מרשימה. יש כאלו שתהו אם הספייס גירלז יצוצו (הן לא, אומרים שזה בגלל דרישות נטולות היגיון של מלני בי, אבל לכו תדעו). על האירוע כולו הופקד הבמאי דני בויל, שביים את הסרט זוכה האוסקר "נער החידות ממובאיי", ושניסה ליצור סיפור טוב גם הפעם. תולדות הממלכה המאוחדת בקיצור נמרץ, ועם הרבה ריקודים אנרגטיים שבטוח לא היו שם במקור. כמעט כולם השתתפו אצלו – גברים, נשים וילדים, בריאים ונכים, לבנים ושחורים, צעירים ומבוגרים. בקיצור, כל דיכפין. וזה מצא חן בעיניי.

נכון, רוב הדברים שהם עשו שם באצטדיון לא ממש קשורים לספורט, מה שקצת חבל בעיניי, אבל מילא – מכל השאר קיבלנו די הרבה. ואגב, בקטע של הנשיקות בסרטים, הראו לנו גם נשיקה של שרק ופיונה וגם נשיקה של הנסיך וויליאם והדוכסית קייט. יכול להיות שבויל מעביר פה מסר סמוי, שיורש העצר וזוגתו חיים בסרט. בכלל, נראה לי שהוא שתל כמה מסרים סמויים למתקדמים, שעוד ינותחו בימים הקרובים (וגם שיבץ קטע מטריינספוטינג, סרט הקאלט בבימויו). הוא לא יצר רק סמל שלום (peace), כוכב וסמיילי, עם משחקי תאורה מרשימים. הוא הביא מפגן כוח שמשדר עוצמה של ממלכה. דני בויל הוא שר הטבעות. השאלה היא אם הוא גם שווה מדליה.

אני כותבת את הטקסט הזה בזמן שהמשלחות נכנסות לאצטדיון – כידוע זה לוקח הרבה זמן עד שמגיעים לאות I ולישראל. בין חברי הפייסבוק שלי יש מי ששואל מתי יגיע הקטע שבו השרה לימור לבנת שועטת לתוך האצטדיון לצלילי התקווה. יש מצב שנצטרך "לחכות" לזה קצת. אחרים ציינו לטובה את ג'יימס בונד ומיסטר בין, שני הקצוות הבלתי אפשריים של הגבר האנגלי. ולסיכום, קובלנה: חבל שבין איראן, עיראק וישראל מפרידה אירלנד. אפשר היה לסדר פה משהו עם שלום.

אחרי זמן שנדמה כמו נצח, המשלחת הישראלית באמת הגיעה. שחר צוברי נושא את הדגל. רק 15 ספורטאים צועדים במשלחת, היתר טרם הגיעו ללונדון. שחר פאר מתלהבת. נו, בטח. מה שיש לה זה הטקס, המשחק מול שרפובה והביתה. אני מודה שטניס הוא לא מהענפים האהובים עליי. אני מחכה יותר לשחייה ולאתלטיקה. אולי גם לג'ודו. למישהו יש סבלנות לעקוב אחרי השייט? שידווח.

אז זהו. בפעם השלישית, לונדון מארחת את האולימפיאדה – תחרות הספורט המרתקת בעולם. נקווה ששום פצצה לא תיפול עלינו שם, תרתי משמע, ונאחל בהצלחה לכל הספורטאים שלנו. הם, בניגוד לממשלת ישראל הנוכחית, בהחלט יכולים להביא לנו כבוד.

תוספת מאוחרת: ההופעה של ארקטיק מאנקיז, בצירוף המלאכים על האופניים - היתה מצוינת. מבחינתי יותר טוב ויותר מיוחד מאשר לראות את פול מקרתני עושה את זה. חבל רק שאחר כך, בשם האיזונים בין עניין לשעמום, הגיע שלב הנאומים.

צילומים: מתוך שידורי ערוץ 1