באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

להציל את הנישואים, חמישי 21:10, ערוץ 10

בניגוד לאדיקות בה התאפיינתי בעבר, בשנה האחרונה אני כבר לא ממש צופה בערוץ 10 באופן קבוע. לקח לי יותר מדי זמן להגיע ל"אללה איסלאם", "אלנבי" הסתיימה ואני עדיין תקועה עם ההקלטות שלי (תודה לאל על yes MAXׂ), ומאז שתמר איש שלום מגישה את החדשות אני לא מסוגלת לצפות בהן. לכן, אין להתפלא שרק בשבוע שעבר ראיתי לראשונה את הפרומואים של "להציל את הנישואים".

בכלל לא ידעתי שהיה סבב שידורים ראשון בחודש מאי. מבחינתי הכל התחיל בספטמבר, ומייד כשראיתי את הפרומואים חשבתי לעצמי: מה נסגר עם הטלוויזיה הישראלית? האם נגמרו הפורמטים לריאליטי, שעכשיו גם את הצעקות והעצבים מתעדים עם מצלמה? למה לעזאזל זוגות רוצים לחשוף כך את עצמם?

גם עכשיו אין לי תשובות לשאלות האלה, הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו הוא זה: שילמו להם ממש טוב, לכל אחד בנפרד. וגם הזמינו להם צימר שווה ללילה. ובאופן כללי הם כנראה היו ממש-ממש מיואשים מהחיים, כמו אדם חולה שמוכן להאמין בכל דבר, העיקר להבריא.

בפרק של אתמול, שהיה האחרון במיני-סדרה, היו בן ולירז. הוא כנראה סטייליסט וקניין, או רוצה להיות כזה. היא הייתה פעם דוגמנית. היא בעד שיגשים את עצמו, אבל באותה נשימה חושבת שאין לו טעם (תכלס כמו איך שהוא התלבש לרגע ה"איחוד" בסוף, היא צודקת). באמצע הם רבים הרבה, ומזכירים לנו כמה ששני אנשים יכולים להיות חסרי סבלנות ומרושעים אחד כלפי השני, אם הם רק רוצים בזה, וכל כך קל להיות כאלה ברגעים מסוימים. איך אמר פעם סלוגן של משהו אחר, בהקשר אחר - תסתכלו עליהם, ותראו אותנו.

אפשר להגיד על הפורמט שהוא רדוד, עלוב, נמוך ומאוד ערוך, אבל תכלס? זה היה ממכר. אפילו הקטעים שראיתי בלי קול (כי זה הפריע לבנזוג), היו חזקים במידה שהקשתה עליי להתנתק. פשוט לא רציתי להתנתק. רק שני דברים הפריעו לי: הדרמטיות של המטפל הזוגי, ד"ר עודד קרבצ'יק, והסוף שהיה יותר מדי הוליוודי-קיטשי. בעצם, אפשר להוסיף דבר שלישי: למה אף פעם לא עושים כאלה סדרות עם זוגות של גייז? מאז "הכי גאים שיש" האמריקנית, אני מאמינה בפוטנציאל. ואילו פה, בישראל, מפספסים אותו יותר מדי פעמים.