באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

חמים וטעים, ערוץ הסרטים MGM

מייד אחרי הצפייה ב"חמים וטעים" יצאתי למסע קצר בעקבות מרילין מונרו. הבלונדינית הכי מפורסמת בעולם, ואני בקושי יודעת עליה משהו. לא ראיתי עד כה סרטים שלה, לא ידעתי איך נראו חייה ומה היו נסיבות מותה, וחוץ מהתמונה עם השמלה הלבנה המתנופפת, התקשיתי לזכור איזה רגע איקוני בכיכובה. ולא שחסר מידע לגבי כל אלה: פשוט לא חיפשתי אותו. ידעתי שהיא נורמה ג'יין, והסתפקתי בזה. עד השבוע לא הבנתי עד כמה מדונה היא חיקוי עלוב וזול לבחורה ששרה הפי ברזדיי לנשיא ארה"ב, ואילו עכשיו אתם יכולים לעשות לי בוחן קצר וכנראה שאעמוד בו בכבוד.

כל זה קרה מפני שב-MGM החליטו להקרין את "חמים וטעים", ואני קבלתי הזדמנות לבדוק מקרוב את כישורי הגברת. זאת על אף שהכישורים האמיתיים בסרט הזה שייכים לג'ק למון ולטוני קרטיס, ולא פחות מזה – לתסריטאים. זה מתחיל בשיקגו, והשנה היא 1929. מאחורי בית הלוויות "מוצרלה" (!) מסתתר מועדון שמח שבו תזמורת מנגנת, רקדניות מענטזות, ומלצרים מגישים קפה – קפה עם קרח, קפה עם לימון בצד, קפה עם סודה. רק תבחרו.

המקום שייך לראש המאפיה המקומית, ומישהו מלשין עליו. בפשיטת המשטרה נעצרים כמעט כולם, למעט נגן סקסופון ונגן קונטרבס שנמלטים. זו שמחה קטנה מאוד, כי הם עניים מרודים וחייבים כסף לכל העולם ואשתו. רצף צירופי מקרים – שכולל רפרור ל"רצח יום ולנטיין הקדוש" - גורם לכך שהם חייבים לברוח משיקגו בתור ג'וזפין ודפני, שתי נגניות שמצטרפות ללהקת בנות בדרך לשלושה שבועות במיאמי. והבלגן מתחיל.

היום חלק מהסצנות בשחור-לבן* נראות קצת בנאליות, אבל צריך לזכור שהשנה הייתה 1959 וזה המקור שאותו כולם מחקים, ולא להפך. גברים שמתחפשים לנשים וכל התקלות שבדרך – כולל ההתאהבות הבלתי נמנעת - זה לא התחיל ב"טוטסי" ובדסטין הופמן. קרטיס ולמון משעשעים בלי להגזים: הכל מדויק, מקצועי. הם צועדים על עקבים כאילו נולדו איתם, ופאות שנות ה-20 הולמות אותם מאוד. ומי לא יזדהה עם שניים שבסך הכל מנסים לשרוד בעולם האכזרי הזה שבו רק אם יש לך כסף אתה שווה משהו.

מונרו שם כי היא בלונדינית יפה עם חזה גדול שגם יודעת קצת לשיר, ולא אכפת לה להתנשק מכאן ועד בכלל וללבוש שמלות חשופות. שוגר קיין בסך הכול מחפשת שוגר דדי. כלומר היא הייתה שמחה שיהיה צעיר, אבל העיקר שיהיו לו יאכטה ומשקפיים. "אני קצת טיפשה", היא אומרת, וזה מסתדר עם האישיות של מונרו עצמה. כלומר מאוד אמין.

לפני שנתיים התכנס מכון הסרטים האמריקני כדי להחליט מהם 100 הסרטים המצחיקים ביותר שנעשו בארה"ב. אחד הקריטריונים לבחירה היה "ההומור בסרט הוא על זמני ומצחיק גם את הקהל של היום". וזה אחד הדברים הכי בולטים בסרט: יש לו עלילה שיכולה להתרחש כמעט בכל זמן, והבדיחות שלו אינן תלויות בתקופה מסוימת, למרות שהוא מתרחש בזמן חוקי היובש. הן מבוססות על ההתנהגות האנושית, וזו, מתברר, לא השתנתה כל כך הרבה.

באותו דירוג, "חמים וטעים" זכה במקום הראשון. "טוטסי" במקום השני.

* בחירה של הבמאי. הוא יכול היה לצלם בצבע, אבל העדיף שלא, כי כל סרטי הגנגסטרים שצולמו עד אז היו בשחור-לבן.

טריוויה: מונרו זכתה בפרס גלובוס הזהב על תפקידה בסרט. שלוש שנים לאחר מכן נפרדה מהעולם.

ציטוט למזכרת: "אני גבר" – "טוב, אף אחד אינו מושלם".

חמים וטעים (Some like it hot), ארה"ב 1959. במאי: בילי ויילדר. שחקנים: מרילין מונרו, טוני קרטיס, ג'ק למון, נחמיה פרסוף (ראש ארגון המאפיונרים, בונפרטה הקטן)

מישהו החליט להציג גם את גרסת הצבע. חיברתי כמה תמונות, כך זה נראה: