באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

גולסטאר, א'-ד' 22:00, ערוץ הוט 3

בשבוע שעבר עלה לשידור ריאליטי מופרך חדש. ארבעה פרקים שודרו, ראיתי את כולם ברצף ה-VOD. מצד אחד זרמתי, מצד שני אסתפק ברביעייה הזו. הכניסו לי 4:0 ויש גבול כמה אני יכולה לספוג. רמות הטמטום כל כך מעליבות, וכשמסביב כולם לוחשים "זה מתוסרט, הוא לא באמת כזה סתום", זה הופך את כל העסק לעוד יותר מטומטם.

אורן זריף הוא יצור מוזר ברמות-על, אבל גם סלוצקי ודומינגז האינטליגנטים הם לא בדיוק משוש צפייתי. קובי אוז מתנשא על כולם, ואילו גיסנו (המוכר גם כנירו לוי) זקוק לתסריט יותר משובח ממה שהוא קיבל כאן, כדי שנוכל ליהנות מהיכולות שלו. היפיוף טום קשתי הוא טמבל ללא כל רבב, והכי נורא זה שהוא גאה בהיותו טמבל. מספיק לו להיות יפה, הוא לא מבין למה צריך יותר מזה. וגם כשהוא אומר משהו נכון (התייחסות לצייר ון גוך) הוא מייד ממהר לטשטש את זה עם מוצרט הפסנתרן.

נקודות החן החומות שמנקדות את גופו של אבי מלר – באמת הייתי שמחה להימנע מהן. לא ברור למה צריך להראות אותן כל כך הרבה פעמים, הרי אין כאן שום חן, רק פחד ארוך ומתמשך ממחלה מסוימת (שאני מאחלת למלר שלעולם לא ילקה בה, כמובן, חו"ח). אם יש תקווה לגולסטאר היא נמצאת אצל רון שובל ודור דניאל. האחד יודע לבעוט, לשיר ולנגן – למרות שאני לא מאמינה שהוא אילתר אפילו רבע שיר ממה שהראו לנו. הכל נראה מתוכנן מדי. לשני עוד אין יותר מדי אגו, והוא גם יודע להרכיב רהיטים של איקאה, יכולת שקשה שלא להעריך.

ובתוך כל זה, הצלחתי לשכוח את דן שפירא. מה זה אומר עליי? מה זה אומר עליו? בעיקר שהוא לא שייך לחבורה הזו. לא ברור מה ניסה לעשות בהתחברות אליה. אולי להיות יותר עממיקו, כי הרי בכל דבר שעשה עד היום שידר התנשאות, שאולי טובה בתל אביב אבל לא בדיוק מנצחת בפריסה ארצית. ולסיכום, אם מחברים את כל אלה שמניתי מגיעים למספר היפה 10, שהוא כלל אינו יפה אם לוקחים בחשבון שבקבוצת כדורגל יש 11 שחקנים. איך מסבירים את זה ב"גולסטאר"? לא מסבירים. בשביל מה, למה בכלל להציק עם שאלות, באנו לכייף.

אז זהו, שלא כל כך כיף. למען האמת, צבים זזים מהר יותר מהקצב של גולסטאר. לא רק המשתתפים הם עגלות, גם העורכים. למרות שכבר בסוף הפרק הראשון הראו קטעים שבהם נבחרת גולסטאר מתמודדת מול נבחרת מכבי חולון נשים, רק בפרק שישודר הערב (החמישי) אפשר יהיה לראות סופסוף את העימות. ולא רק שהכל קורה לאט מדי, גם אין מספיק קטעים מעניינים ואף לא מתנהלות שיחות אמיתיות. אין פה שום ניסוח של הגבריות הישראלית החדשה. המטרוסקסואליות של רון שובל לא מחזיקה אפילו מתלה אחד, והנפולוטיסטית של טום קשתי לא מחזיקה יותר מסצנה.

אחרי ארבעת הפרקים ניסיתי להסביר לעצמי מה לקחתי משם, והבנתי שזה אוויר. פשוט אוויר. אז כן, להשקת הסדרה אי שם בנמל תל אביב הגיעו ים סלבס, אבל זה רק בגלל שהם מיוצגים אצל ירון ליכטנשטיין, יוצר הסדרה. גם הם בתוך תוכם יודעים שזה חרטה ברטה ברמות-על שלא שווה לבזבז עליו דקה מהחיים. אני בזבזתי שעה וחצי, ותאמינו לי, גם על זה אני מצטערת.

* תסתכלו רגע בלינק הזה, שבו מביאים את "נבחרת הכוכבים" של גולסטאר. אני עיוורת או ששכחו לשים שם את דן שפירא? ולמה שייע פיינגבוים, המאמן האגדי, לא מקבל את הכבוד המגיע לו? אגב, הוא גם לא צולם בערב ההשקה. לא ברור אם הגיע והתעלמו ממנו, או שפשוט לא הגיע וסיבותיו עמו.