באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

בימים האחרונים הטלוויזיה שלנו נראית כמו משדר חדשות אחד ארוך ומיוחד. בהתחלה מתחשק לומר "זה מובן", הרי אנחנו במצב מלחמה, ולא משנה כמה יקראו לזה מבצע. אבל אחר כך אתה מבין שלאף אחד אין כוח לאינטנסיביות הזו. את האינטנסיביות של הטילים אנחנו לא יכולים לבחור, אבל את המינון של החדשות שמגיעות אלינו כן, ואם לסכם את המצב במילה אחת: נמאס.

אני כמעט בטוחה שאפילו תושבי אשדוד מעדיפים הופעה של קובי אפללו בקניון מאשר עוד דיווח של רוני דניאל (זה מה שהיה היום ושודר בגלי צה"ל). בגלל זה כולם שמחו אתמול על רבע שעה של "ארץ נהדרת". קצת מנהיגים מתקוטטים, קצת הווי מחדר המדרגות - זה עבר כל כך מהר, נגמר בלי ששמנו לב ואילנה דיין קפצה לנו על המסך. היי, תחזירי את אלי ומריאנו! תני לנו עוד קצת טל פרידמן. תחכי רגע עם הבומים שלך.

אני מודה שלא הייתה לי סבלנות לרוב התוכנית של דיין. שמעתי קצת את דרעי, והוא היה מאוד לוחמני. צפיתי בראיון עם טוני בלייר – הוא עדיין נראה טוב, ואופטימי, גם בביקור ה-92 שלו פה באזור. לא חיכיתי לאיתי אנגל. הדבר היחיד שמיגנט אותי למסך היו 4 הדקות של בן שני, כתב מוכשר ביותר שקצת נדחק לשוליים. שני בילה את השבת, אם נקרא לזה ככה, בעמדת כיפת ברזל ליד אשדוד. נתן לאזרחים לדבר, לטילים לעוף, למציאות להתקיים.

הכל מעניין ונהדר, רק בעיה אחת: צה"ל מבקש מאזרחים לא להגיע לאזור עמדות השיגור של כיפת ברזל. ואילו בכתבה של שני נראו עשרות אנשים שבאו לראות את המופע שמפיק בני גנץ בזכות התושייה שגילה עמיר פרץ. הם באו עם מצלמות, עם אייפדים, הביאו את הגרעינים של הכדורגל למגרש החדש. הם מרגישים שם יותר בטוחים מאשר בבית. אבל צה"ל, כאמור, מבקש לא להגיע. עכשיו, מה הסיכוי שמישהו יקשיב לצה"ל אחרי כתבה כזו? לא גבוה.

גם כשאני כותבת את הפוסט, הטלוויזיה פתוחה על ערוץ 2. עוד דיווח, עוד עדכון, תכף ישדרו את "שש עם...", וזה ייראה בדיוק אותו דבר כמו אתמול וכמו שלשום. היום השביעי של מבצע "עמוד ענן" שונה רק בדבר אחד: התחילו שיחות להפסקת אש. אבל בינתיים יורים כאילו אין מחר, מקפיצים אותנו, מקפיצים לנו את הראש ואת הלב. מדי פעם זורקים לנו סטטיסטיקות, למשל "עד כה היו 540 נפילות, רק 37 בשטח בנוי". או "צה"ל תקף עד כה 1,450 יעדים, מהם 90 היום".

מיד ראיון עם בוגי יעלון, עוד אחד מיני רבים בימים האחרונים. מה הוא יכול להגיד עכשיו שלא אמר קודם? משאירה אתכם לברר את זה. יש לי פה כותרת חשובה מאודי סגל – ב-21:00 אולי יכריזו בקהיר על הפסקת אש. במקביל רץ הסטריפ: אזעקה בראשון לציון ופלמחים. כבר לא יודעת למי להאמין ומתי. התחרפנתי.

בקטנה: היה נחמד אתמול, אם מותר להשתמש במילה נחמד, לראות איך הטלוויזיה של החמאס משדרת את חדשות ערוץ 2 עם תרגום סימולטני, ואהוד יערי מדבר עם המתורגמן תוך כדי. מתברר שהוא ישב בכלא הישראלי ושם למד עברית, ומאז הוא מעריץ את יערי. יונית לוי ניסתה להעיר משהו על זה שאולי יערי ינהל עבור ישראל את המו"מ, הוא השתיק אותה כדי לשמוע טוב יותר את השיחה עם המתורגמן. רגע טלוויזיוני נדיר, לא פחות.

בקטנה2: הטלוויזיה היא היום לא רק בטלוויזיה. גם ל-ynet יש אולפן, גם לוואלה! יש אולפן. כולם באקשן הזה, ולך תבחר במי לצפות. אולי גם פה יעשו ערוץ הקיבוץ?