אני לא בדיוק חיה פוליטית, אבל תוכנית הפתיחה של "ארץ נהדרת" היתה רלבנטית לכל אזרח בישראל. כבר שנים שאין כאן עימותי בחירות, והעימות המדומה שהוביל אייל קיציס היה פשוט מצוין. על המסך מימין עמדו הגברים : יאיר לפיד, בגילומו של אלי פיניש, שהחליף את מריאנו, המחקה המסורתי של לפיד – והצליח לדייק באינטונציה של לפיד בצורה מזהירה; ובנימין נתניהו, שגילם מריאנו המלך בזחיחות הראויה. משמאל עמדו חלי שמגלם כבר כמה וכמה עונות טל פרידמן; וציפי לבני, שהפכה "חברתה הטובה" של שני כהן.
לפיד היה עסוק בעיקר בעצמו, ללבני כבר לא נשאר אוויר בשביל להציג כריזמה. חלי, כלומר שלי, הולכת על אסטרטגיית עמימות, ונתניהו צוחק על כולם – עד שבא איווט ליברמן (אסי כהן) ומנחית אותו לקרקע. מראה לו מי השולט באמת, חולק איתו את הכיסא של מס' 1, ובעצם, על פיו יישק דבר.
המפסידה הגדולה של העימות הזה היא עלמה זק, שלא קיבלה שום תפקיד ראוי, ונאלצה להגיח בקטנה בלבד כמרב מיכאלי. ומי שגנב/ה את ההצגה מכל המתמודדים היא מירי רגב בגילומו של יובל סמו. מופע האימים של רגב היה ממתק טלוויזיוני שנוצל היטב. כפיים!
בכלל, סמו הוא המצטיין של התוכנית מבחינתי. הביקור שלו בפריימריז של העבודה, שצולם מזמן ושודר אתמול בסוף התוכנית – היה הדבר הטוב ביותר בכל תוכנית הפתיחה. לא הפסקתי לצחוק, צחקתי כמו שלא צחקתי במשך כל הערב.
עוד רציתי לציין לטובה:
את הסרטון הקצר "בקיצור" – סדרה מקוצרת על חייו של צעיר ירושלמי בבימויו של וניה הימן ובכיכובו של רועי כפרי (זכור מהסרטון המשעשע עם בר רפאלי). כל פרק נמשך דקה וחצי בלבד, ואני מהמרת שזה עוד יהפוך לקאלט.
את הפיתוח iBenet שמציע את המפד"לניק החדש והמשוכלל, אך למרבה הצער, עם כמה באגים של גרסת בטא. ניתן לומר כי המוצר נפתלי בנט שוחרר מוקדם מדי מהמעבדה של הבית היהודי.
ואת החיקוי לאורן זריף, בקטע "למי מצביעים המפורסמים". כי בכל זאת, כמה שאני מנסה להימנע מזה, גולסטאר זה פשוט קורע.
בקטנה: ממש לא היה צריך לדחוף את השואה לליין אפ. לאנשי "ארץ נהדרת" יש נטייה להיכשל בהומור שואה, וזה ממש צורם. שיתביישו.
העימות הפוליטי באתר mako
רייטינג: 36.7%, מקום ראשון בדירוג היומי, אלא מה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
