באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

תעמולת הבחירות, שלישי 23:20, ערוץ 2

בשעה לא טובה ולא מוצלחת עלו תשדירי תעמולת הבחירות על מסכי הערוצים הגדולים, והביאו אלינו אוסף של פוליטיקאים שיעשו הכל כדי להיבחר לכנסת. הכל, חוץ מתשדירים מעניינים באמת. הם הביאו את ההורים, את הספרים ואת הדגלים. דיברו סרה על אחרים, הביאו מליצי יושר שידברו עליהם, העלימו את מי שצריך להעלים והדגישו את מי ששווה להדגיש. בקיצור, ארגנו לנו מציאות מכובסת ומנותקת מהאמת. העיקר שנשים את הפתק ה"נכון" בקלפי.

מודה: ישבתי עם מחברת ועט פיילוט אדום, וכתבתי הערות. יש דברים שכבר עלו קודם בפייסבוק, והייתי בטוחה שהם עבודה בעיניים, אבל לא. יש כאלה שממש לא שרדתי אותם, או שלא הצליחו להיות משמעותיים בשום דרך. הרוב לא היו מקוריים, אבל כן הצליחו להחזיק אותי עירנית. וזה מה שהיה שם, לפי סדר השידור אתמול:

עם שלם – אם הרמב"ם היה חי, הוא היה מצביע לחיים אמסלם. למה? כי גם הוא חשב שצריך לעבוד ושזה מביא כבוד. לאמירה כל כך פשוטה, "לכו לעבוד", אמסלם מצמיד את הסלוגן "בחירה של אמיצים". אני חושבת שזו בחירה של אמיצים, כי הם יודעים שמדובר במפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה, ובכל זאת שמים פתק בקלפי.

קדימה – אני אוהבת את אורי גבריאל, אבל הגרפיקה מזעזעת והטקסט מפגר. המסר הוא אחד בלבד: מופז הוא מר ביטחון החדש. "כשמדובר בביטחון המדינה, מופז לא זיגזג אפילו פעם אחת. יותר מזה: הוא גם לא מצמץ". אין לי מושג למה מחברים בין זגזוגים למצמוצים. זה אולי נשמע דומה אבל שייך לעולמות תוכן שונים לגמרי, לטעמי.

ועוד קופירייטינג מוצלח למופז: "בוחרים מועמדים שמתאימים לפגוש את העיתונות, ולא לפגוש את המציאות" + "הבן אדם הישר למציאות עקומה". מעניין כמה הוא שילם על כל אחד מהמשפטים האלה. בטח קרעו אותו במחיר.

חוץ מזה, מופז הביא שלושה מליצי יושר: ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, והשר לשעבר, רוני בראון, והח"כית הלא גאונה לשעבר, רונית תירוש. מעניין כמה הוא שילם להם.

הירוקים – העלו קמפיין משעשע-עצוב, עם חופים שמלאים ב"בעלי חיים" כמו קרטיבית לימונית וטרופית ים תיכונית. באים לקרוא לנו כדי להתחיל לדאוג לסביבה. רק הירוקים נלחמים על הארץ. למרבה הצער, מי שמלכלך זה בדיוק עמישראל שהם היו רוצים שיצביע להם. פרדוקס.

כח להשפיע – אמנון יצחק מבטיח לחם בשקל, כמו שרמי לוי הבטיח וקיים עוף בשקל. אי אפשר שלא לתהות: למה רמי לוי לא רץ לכנסת?

ש"ס – הרב עובדיה יוסף אומר שש"ס היא המזוזה של הממשלה, ואני אומרת שזו מזוזה מאוד יקרה, כתובה באותיות של זהב. דרעי מביא את אימא שלו (הראשון להביא הורים), יושב לידה ומספר איך ידאג לחוק סיעוד חינם, כי "אצלנו" זו לא הבטחת בחירות אלא ציווי מהתורה: כבד את אביך ואת אימך. מעניין איפה כתוב שצריך להביא אותם לקמפיין בחירות. זה בתורה, בנביאים או בכתובים?

שורה תחתונה: אלי ישי זה לחלשים.

מרצ – גם זהבה גלאון מביאה את אימא, אך לצד זה מציינת בגאווה "שולמית אלוני קראה לי לדגל". הלו שולה. ההבטחה של זהבה: הקול שלך בטוח נגד ביבי. ויש גם קבלות: עשרות חוקים שעברו בכנסת. וזה בניגוד לאחת המפלגות שהתפארה בכך שהגישה קרוב ל-460 הצעות חוק, אבל לא סיפרה לנו כמה מהן הפכו לחוקים בסוף.

חד"ש – הסלוגן "סוציאליסטים נגד הממשלה" נשמע קצת מיושן, אז עשו קמפיין עם צעירים "רעננים" בלבד. הרעננים הם גם לא מוכרים, ולמעשה לא ראינו אף חבר כנסת של חד"ש. אין לנו מושג במי אנחנו בוחרים, או לא בוחרים.

העבודה – שלי יחימוביץ' מספרת על שיעור כלכלת בית ונותנת שיעור בפמיניזם. גם היא מגייסת את ההורים, ומוסיפה "היינו עניים אבל החיים היו אופטימיים". או יה. מה ממריץ ומריץ אותה? "בחקיקה אחת אני יכולה לספק איכות חיים לעשרות אלפי אנשים". אז יש לי מסר בשבילך, שלי: את צריכה לספק איכות חיים למיליונים.

בתשדיר השני, איציק שמולי וסתיו שפיר מקבלים את הכבוד שלהם, כנציגי המחאה החברתית. הם יצאו לרחוב להביא שינוי – ולא הצליחו. אז למה שהם יצליחו עכשיו? אני מציעה לארגן שיח רב משתתפים על הנושא, ומי שימצא את מרב מיכאלי יקבל פרס, ארוחת ערב מקופסאות המזון המוקפאות של יחימוביץ'.

התנועה – ציפי לבני והחבר'ה הלכו על קמפיין נגטיבי. ביבי הבטיח, אבל החמאס חוגג בעזה. ליברמן דיבר על הגבלת שלטון החמאס, אבל זה לא קרה. הם מדברים נגד ולא יוצא כלום, ורק ציפי עומדת על פודיום ומדברת על שלום: "מיואשים, אל תרימו ידיים", כי הרצל לא אמר. והאמת, גם כן לא קורה כלום, בינתיים. אבל היא מבטיחה: "אנחנו נעשה מ-ה-פך".

הבית היהודי – אורי אורבך (מה הוא עשה בכנסת עד כה???) ואיילת שקד נשלחים לפרונט, ומבטיחים שאצלם לא יהיו ספרים ודגלים (היו רק אצל ביבי ואצל מפלגה קיקיונית אחת). "אנחנו פשוט נגיד לכם במה אנחנו מאמינים", הם מבטיחים, ומייד נהיה סלט פטריוטי מלוקק ודוחה. נפתלי בנט, המנהיג שלהם, מראה לנו הופעות טלוויזיוניות שלו ב-CNN, סוג של קונטרה לביבי, שבאה להראות שלא רק ראש הממשלה דובר אנגלית ולא רק הוא זוכה לתשומת לב תקשורתית בינלאומית.

אבל בנט לא פה כדי לשחק אותה אמריקאי, הוא מביא את המפלגה הכי קרבית בכנסת – רק איילת שקד הורסת את הסטטיסטיקה. והיא גם לא דתייה. והיא אישה. מה לעזאזל היא עושה שם?

ומילה טובה אחת לבנט: הוא היחיד שטרח להשקיע במתרגמת לשפת הסימנים. לא בטוח שהחירשים מאמינים בבנט, אבל העובדה שמתייחסים גם אליהם, ולא רק לזקנים ולעניים, זה שינוי מרענן.

יש עתיד – מפמפמים הרצאה של יאיר לפיד, גם הוא על הפודיום, ממש כמו ציפי לבני. רק שהוא שולף את ציור הפצצה המפורסם, והופך אותו לפצצה כלכלית. מעמד הביניים תכף מתפוצץ. צודק.

הליכוד-ביתנו – מפלגת השלטון בחרה בסלוגן שיהפוך אותה ליקירת הקהילה ההומו-לסבית: "אנחנו גאים". למרבה הצער, לגאווה בחוק חינוך חובה מגיל 3 הסתנן לוח עם תרגילי כפל שבהם שלוש כפול שש שווה עשרים, ושבע כפול שמונה שווה ארבעים ותשע. אני רוצה ועדת חקירה: איך זה קרה?? שינוי את לוח הכפל בלי אישור של שרה נתניהו? או שלהפך, זה מהלך של שרה?

כמי שמכיר את כל הכללים, נתניהו מצטלם ליד דגל וספרים, מביא הרבה צילומים של ירושלים, ודואג שלא נשכח את הופעותיו בפני הקהילה הבינלאומית, שמסתכמות בסלוגן "כשנתניהו מדבר, כל העולם מקשיב". אבל השיא: ביבי נשען על מרפסת, ומשקיף על ירושלים. הרצל מתהפך בקברו.

בל"ד – משחקים בלגו, ומחביאים את חנין זועבי. ללא ספק, אסטרטגיה מנצחת. במגזר.

עוצמה לישראל – אריה אלדד ומיכאל בן ארי מדברים ערבית. וואלה.