באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

המגישים הבאים הם מימי הקוקאין שציפה את גבעות הוליווד – ג'יין פונדה ומייקל דגלאס. היא בפנים מתוחות היטב ובשמלה צהובה זועקת אך מחמיאה, והוא בחליפת הפינגווין הרגילה. הפרס שישלפו מהמעטפה: בימוי. והזוכה הוא אנג לי שביים את "חיי פיי", הקהל קם על רגליו ומוחא כפיים בהתלהבות. לי מודה לאלוהי הסרטים ולסופר הקנדי יאן מרטל, שכתב את הספר. מסיים בצ'שייה ונמסטה – ברכה יפנית, וברכה הודית. הופה נהיינו קוסמופוליטיים.

כרגיל, את שני הפרסים האישיים הגדולים מגישים זוכי השנה הקודמת. הפעם זה ז'אן דוז'ארדין המזוקן שזכה על "הארטיסט", ופותח את הערב ב"בונסואר", כי כאמור אנחנו קוסמופוליטיים. יש לי מועמדת מועדפת (ג'סיקה צ'סטיין), אבל לאורך השבוע רמזו בתקשורת שלאנשי האקדמיה יש מועמדת מועדפת אחרת (עמנואל ריבה). בסוף האוסקר הולך לג'ניפר לורנס מ"אופטימיות היא שם המשחק" – זכייה מפתיעה מאוד, שאפשר להצדיק במידה זו או אחרת. הייתי מעדיפה שברדלי קופר יקבל את הפרס.

לורנס והשמלה הלבנה-ורודה הנפוחה שלה מתקשות לעלות במדרגות, והיא כמעט מועדת בדרך לבמה. מתרגשת מאוד, לא מנצלת את הזמן שלה לומר משהו בעל ערך, אבל זה בסדר. נקווה בשבילה שההצלחה בגיל צעיר – היא רק בת 22 -  לא תשתק אותה בשנים הקרובות.

מריל סטריפ נראית הרבה יותר דודה מג'יין פונדה, שלא לומר סבתא בשמלה נוצצת. מתחשק להביא לה כוס מים ולהציע לה כיסא, אבל היא ממשיכה לעמוד בכבוד במשימה: הענקת פרס השחקן הטוב ביותר. גם הפעם יש לי מועמד מועדף, כאמור זה בראדלי קופר מ"אופטימיות היא שם המשחק", אבל אומרים שהאקדמיה מעדיפה את דניאל דיי לואיס מ"לינקולן". לא היה אכפת לי גם שחואקין פיניקס יזכה, כי הוא שחקן טוב בעיניי.

אלא שהפעם מה שאומרים באמת נכון: דיי לואיס לוקח את הפרס. אני שוקעת באכזבה, בזמן שהוא מודה מעומק ליבו על המזל שנפל בחלקו. מצליח לשעשע את הקהל בסיפור "מאחורי הקלעים": לפני שלוש שנים היה מחויב בחוזה לגלם את מרגרט תאצ'ר, בעוד שמריל סטריפ היתה מחויבת לשחק את לינקולן. בעצם הוא היה עסוק בלשכנע את ספילברג שלא להפוך את לינקולן למחזמר. ואחרי השעשוע הוא מודה יפה לאשתו הנשואה לו 16 שנה.

ג'ק ניקולסון מהבמה ומישל אובמה מהמסך, כלומר מהבית הלבן, מציגים את פרס הסרט הטוב ביותר. הגיוס של אובמה מרשים - ומצד שני כבר היינו אמורים להתרגל להיותה כוכבת הוליוודית במלו מובן המילה. אחרי ריקוד האימהות אצל ג'ימי פאלון, הפופולאריות שלה עצומה עוד יותר. אם היא תרשום הופעת אורח בסרט כלשהו, לא נתפלא. גם עכשיו היא מדברת על ילדים, הנושא שבחרה לקדם כאשת הנשיא, ועל הדמיון שלהם שיועשר באמצעות סרטים. אין אלא לתהות: האם היא ראתה את "ג'אנגו חסר מעצורים"? כי זה לא בדיוק מעורר הדמיון הרצוי. על כל פנים, המעטפה אצלה ביד, היא המכריזה, ניקולסון הוא רק שחקן המשנה שלה, ו... "ארגו" הוא הזוכה הגדול. מה נסגר???

המודה הראשון, עומד בין ג'ורג' קלוני לבן אפלק: "אני יודע מה אתם חושבים: שלושת הגברים הסקסיים ביותר שחיים היום". לא יודעת מי זה בכלל, סקסי הוא לא, אבל הוא מקבל את הכבוד לדבר ראשון ולהודות לאפלק על תפקודו כבמאי לפחות שלוש פעמים – תזכורת לזה שהאקדמיה כלל לא העניקה לו מועמדות בקטגוריה הזו. עכשיו תורו של אפלק לנאום, והוא מזכיר את איראן ואת אשתו באותה נשימה, "משהו שאני לא עושה בדרך כלל". אחר כך מטמטם קצת את השכל על העבודה הקשה שצריך להשקיע בדרך לעשייה. כן כן, אנחנו יודעים שזה לא בא לך בקלות. שלום חנוך כבר סיפר לנו: מה שבא בקלות, באותה הקלות ייעלם.

לסיכום, מקפארלן וקריסטן צ'נוורת בשמלת קשקשים מוזהבת שרים שיר ללוזרים של הערב, שאלוהים יברך את כולם. משום מה לא עושים עליהם קלוז אפים, אולי הבמאי התעלף. בכל זאת היה לו ערב ארוך. נקווה שיתעורר עד הטקס הבא.