באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

לורנס איש ערב, באחד מערוצי הסרטים

בין הסרטים הקלאסיים שיצא לי לראות בשנה האחרונה, לצד "מרכבות האש" ו"זורבה היווני", נמצא גם "לורנס איש ערב": אותו קצין בריטי זוטר שניסה לשנות את העולם, כלומר את המזרח התיכון, כלומר את החלק המאוד מדברי שלו. לכאורה, לישראלים אין מה לחבב את לורנס: הוא היה בעד הבדואים, לימד את המוסלמים מהי לוחמת גרילה, ובאופן כללי רצה לחזק את העולם הערבי. אבל למעשה יש משהו מעניין בגישה הלא מתנשאת שלו. חוסר פחד יכול להיתפס כשחצנות ויהירות, ואולי הוא מעט לקה בשתי התכונות החולות האלה, אבל הוא גם מאפשר להגיע להישגים שמשנים את המציאות.

הסרט מתחיל דווקא בהלוויה של לורנס, שבה העיתונאי רודף אחרי המשתתפים בטקס בכנסייה כדי שיגידו עליו מילה או שתיים. לא הרבה מתנדבים למשימה, כי מדובר בדמות שנויה במחלוקת עד כדי כך שהכלל אחרי מות קדושים אמור, לא תקף.

פיטר אוטול גילם את לורנס ונכנס לפנתיאון הקולנועי – אותי הדמות הזו קצת עצבנה במשך 216 דקות.  ועם זאת, חייבים להודות שבמידה מסוימת יש פה סרט שהיה יכול להעיר את שיעורי ההיסטוריה המשעממים בתיכון. גם אם לא מסכימים עם התזה שלו, לפחות התלמידים יזכרו קצת יותר טוב את החומר וילמדו אפילו להתווכח עליו.

באופן אישי כבר סיימתי את התיכון מזמן, אבל יש כמה משפטים שאני לוקחת איתי מהסרט:

"לורנס, רק שני סוגים של אנשים אוהבים את המדבר: מלאכים, ובדואים. ואתה לא זה ולא זה" (המפקד ללורנס)

"אצל רס"ן לורנס רחמים הם תשוקה, אצלי זה עניין של נימוס. אתה יכול לשפוט איזה מניע הוא יותר אמין" (הנסיך פייסל לעיתונאי)

"אני כבר שלוש שנים וחצי בדרעה. גם אם היו שולחים אותי לצד האפל של הירח לא הייתי בודד יותר" (הגנרל הטורקי ללורנס)

"אולי יש כבוד בין גנבים, אבל לא בין פוליטיקאים" (תגובת לורנס להסכם סייקס-פיקו)

"לא להרבה אנשים יש ייעוד, לורנס. אסור לאדם לאבד את הייעוד שלו אם יש לו אחד" (גנרל אלנבי ללורנס)

"המעלות הדרושות למלחמה הן המעלות של הצעירים. אומץ ותקווה לעתיד, ואז האנשים הזקנים עושים את השלום. החסרונות של השלום הם החסרונות של הזקנים: חוסר אמון וזהירות. זה חייב להיות כך" (הנסיך פייסל ללורנס)

לורנס איש ערב, ארה"ב-בריטניה 1962. 216 דקות. במאי: דיוויד לין. שחקנים: פיטר אוטול, אנתוני קווין, עומר שריף (שריף עלי)