באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

דה וויס2 – שלב האודישנים, שבת 21:00, ערוץ 2

יותר מדי אנשים כבר אמרו שהעונה הנוכחית של דה וויס נראית כמו לשכה סוציאלית, ואחרי הצפייה בתוכנית ששודרה אתמול אני מבינה שזה ממש ככה. אם אין לך סיפור מרגש, אם לא עזבת בית חרדי או גדלת כערבי בין יהודים או שהיה לך חלום אבל החיים והמוות מנעו ממך להגשים אותו – אין טעם שתגיע לדה וויס. סתם כישרון זה מה-זה פאסה!

ולא ברור למה החליטו ללכת בדרך הזו, באמת שלא. הרי לדה וויס יש יופי של פורמט. הדבר המוצלח ביותר שם, בעיניי, הוא שלא רק המנטורים בוחרים זמרים אלא שגם הזמרים בוחרים מנטורים. כלומר לאף אחד אין תעודת ביטוח שירצו אותו, וכל אחד מחכה לליטוף לאגו. ועד להכרעה, אביב גפן עוקץ את יובל בנאי ושלומי ברכה. דוגמה - יובל: "אנחנו כבר לא במיין של המוזיקה בישראל". אביב: "זה כי לא סופרים השמעות בקניונים".

גם קודם היה ברור שבנאי וברכה הם השניים הבולטים בלהקת משינה, ועכשיו עוד יותר מתמיד, למרות שיורדים על ברכה שהוא שותק רוב הזמן. בחיי שראיתי ושמעתי אותו מוציא כמה מילים מהפה. לא הרבה, נכון, אבל איך אומרים על תלמידים בבית ספר: יש לו פוטנציאל, והוא מאוד משתדל.

אז הנה, מצאתי כבר דבר שני שעובד טוב בדה וויס, ואין בכוכב נולד: השופטים בתחרות בינם לבין עצמם. אז הם עוקצים אחד את השני, לא מסכימים על סגנונות, פותחים חזית של מזרחי מול רוקנרול. כן, גם כאן כולם בסוף נחמדים למתמודדים, אבל לפחות הם לא מלקקים כל הזמן אחד לשני. הם גם לא יושבים פיזית קרוב אחד לשני – יש ביניהם הפרדה ברורה, כל אחד לעצמו (למעט המשינות, כפי שהם מכונים, היושבים בזוג. מזכיר קצת את כיסא ראש הממשלה שב"ארץ נהדרת" ארגנו לליברמן ולנתניהו).

והמתמודדים? כמעט כולם שרים יפה. חלקם נותנים שואו של מנוסים, לא של מתחילים. ונותנים להם לשיר באיזו שפה שהם רוצים, בעוד שב"כוכב נולד" מקדשים את העברית – זה דווקא מינוס של דה וויס, בעיניי. אחרי הכל, ישראלים אנחנו.

השבוע יסתיים שלב האודישנים, ויתחיל שלב העבודה המוזיקלית. לשלב הזה לא הגעתי בעונה הקודמת. אולי הפעם. ואז גם יהיה לי מה לומר על שרית חדד ושלומי שבת.

רייטינג: 37.7%, ובדקות צפיית השיא בתוכנית - 42.2%. אגב, "אייל גולן קורא לך", שמשודרת במקביל, רשמה את הנתון הגבוה אי פעם של ערוץ 24 - 8.6% צפייה. המוזיקה שולטת!!! (וגם העובדה שרון שובל וטום קשתי מגולסטאר הגיעו להתארח, כנראה עזרה מאוד)

פנים אמיתיות, רביעי 21:00, ערוץ 10

בתזמון מופלא ביותר, בדיוק בשעה שבה שידרו ב"פנים אמיתיות" את הסרט על ועם אייל פלד, שודר בערוץ 23 פרק ישן של "מסע עולמי" – התוכנית הפופולרית והמפורסמת מאוד שהוביל פלד לפני כעשור. בפרק הזה הוא ביקר בפרובנס, קפץ לשוק מקומי וטעם ממטעמי האזור. זו לא הייתה פעולה מיוחדת, אלא אייטם דומה למדי למה שהוא עשה בעשרות הפרקים שבהם טייל ברחבי העולם.

אלא שמה שהיה אז מאוד פשוט עבורו, הוא היום בגדר משימה בלתי אפשרית כמעט. פלד לא מדבר יותר מכמה מילים ברצף, צד ימין שלו משותק, הוא לא נסע לחו"ל מאז שחטף אירוע מוחי. פעם ירדו עליו שהוא "עצי" (מלשון עץ), לא עובר מצלמה, נראה מעושה ולא מתאים לתוכנית טלוויזיה, אבל היום אני בטוחה שרבים מאחלים לו לחזור למסך עם כל התכונות האלה. למרבה הצער הוא חוזר רק כמרואיין של אמנון לוי.

פעם חבבתי את לוי, היום לצפות בו זו עבורי מועקה. אבל למען הראיון עם פלד, חרגתי ממנהגי. היה מרגש לראות אותו לומד להתמודד עם פעולות פשוטות, מנסה להעביר את הסיפור שלו במינימום מילים -  בעיקר "כן" ו"או-הו". כל דבר יותר מזה בא במאמץ. לא נאמר בתוכנית דבר על יכולת כתיבה, ואני חייבת לומר שזה סיקרן אותי. אם מילים נשארות בראש ולא יוצאות מהפה, זה אומר שהן גם לא יכולות לצאת מהיד?

העולם של מגיש מסע עולמי השתנה ב-9 באפריל 2008. יום לפני כן הוא יצא לבלות עם חברים, אבל לא הרגיש טוב. חזר הביתה, התמוטט על הרצפה ולא היה מסוגל להתקשר לאף אחד. אני מודה שזו תמיד היתה החרדה שלי כשגרתי לבד: שיקרה לי משהו, ואף אחד לא ישים לב במשך שעות ארוכות. במקרה של פלד זה לקח שבע שעות, וזה היה עניין של מזל – תושייה של שני חברים שבאו לחפש אותו, והחליטו לפרוץ לבית שלו כשראו שלמרות שהאוטו שלו בחנייה הוא לא עונה לטלפונים או לקריאות. בסרט לא התעכבו איתם על מה שהם ראו. כנראה כדי לא לבייש את פלד, אף על פי שהוא לא אשם בדבר.

בין אלה שהתראיינו אתמול לתוכנית, מלבד פלד ושני החברים הללו, בלטו ההורים ציונה ועוזי פלד, שהציגו גישה מאוד מפוכחת, רציונלית ולא רגשנית – חייב לומר שזה מעורר כבוד (האחיות שלו לא התראיינו). עוד דיברו חברו הטוב שהוא גם רופאו האישי, כמה רופאים ומטפלים מתקופת השיקום, ומישהי שעוסקת בריפוי בעיסוק או קלינאית תקשורת (לא קלטתי בדיוק) שנמצאת ב"ידידות אמיצה" עם פלד. בכתבה שפורסמה השבוע ב"24 שעות" שאלו אותו על הקמת משפחה והוא אמר שאין סיכוי, אבל הודה שהוא כן מאוהב במישהי. בצפייה בשניהם, בדינמיקה ביניהם, חשבתי שאולי זו היא, אבל לא מתחשק לה שיציקו לה בעניין אז לא עסקו בה כמעט כלל. אין לדעת.

האמת היא שזה לא היה משנה, לולא כצופה לשעבר של פלד וכצופה בסרט הזה השבוע, רציתי כל כך לראות שטוב לו, שמצבו משתפר, שיש לו תקווה ושיש מי שנמצא איתו כל הזמן. אגב, לוי אמר לפחות פעמיים שיש לו פיליפינית צמודה, אבל לא הראו אותה אפילו פעם אחת. שובף כנראה כדי לשמור על הכבוד, ויש בזה משהו.

בשורה התחתונה, אני מקווה שפלד יתקדם בכל יום עוד צעד אחד קטן, עד ליום שהוא יוכל להגיד את כל מה שהוא חושב. וזה יהיה המון, אני בטוחה.

הגשר, HOT VOD (חינם)

בעקבות המלצה בתוכנית הבוקר של טל ברמן ואביעד קיסוס, התחלתי לא מזמן לצפות בסדרה הסקנדינבית "הגשר". עד כה נרשמה צפייה בשלושה פרקים, כל אחד נמשך כמעט שעה. בקרוב יבור ההמשך, ואני כבר סקרנית. מזמן לא חיכתה לי סדרה איכותית על המסך הקטן.

"הגשר" מתרחשת, כעולה משמה, על גשר: אורסמונד שמפריד בין שבדיה לבין דנמרק, וליתר דיוק, בין העיר מאלמו לעיר קופנהגן. לילה אחד כבים האורות על הגשר, וכשהם נדלקים בחזרה מתגלה, בדיוק על קו האמצע בין שתי המדינות, גופתה של פוליטיקאית, ראש עירייה משבדיה. אלא שכבר בשלב מוקדם מתברר שלא כל הגוף שייך לפוליטיקאית. חלק שייך למישהי מדנמרק. ולכן, החקירה תצטרך להיות שיתוף פעולה בין שתי המדינות.

זה לא כל כך פשוט, כי אל"ף, תושבי שני המדינות לא ממש מחבבים זה את זה. ובי"ת, כמו שאומר יוצר הסדרה, האנס רוזנפלד, "בחיים האמיתיים, השבדים והדנים לא באמת מבינים אלה את אלה, אלא אם הצד השני מדבר ממש לאט". זה גם משהו שהוא הכניס לפרק הראשון בסדרה.

בכל אופן, משתפי הפעולה הם שניים: סאגה נורן השבדית, בחורה נטולת כישורים חברתיים, אולי יש לה תסמונת אספרגר, בכל מקרה היא מחליפה חולצות ונשארת עם חזייה בעמדה שלה בתחנת המשטרה בלי להתבייש. והיא ממש לא מבינה מה זה להיות נחמד למישהו. נורן צריכה לעבוד עם מרטין רוהד הדני, שבאופן מפתיע (כמובן לא מפתיע) מצליח לתקשר איתה טובה יותר מהאחרים, וגם מפגין כלפיה כמה מחוות נאות.

השניים מחפשים אחר פסיכופת, רוצח סדרתי, ובדרך מתחברות להן עוד ועוד עלילות משנה, וגם לעיתונאי אחד יש תפקיד משמעותי, כי הפסיכופת יוצר איתו קשר מדי פעם ומנסה להשתמש בו לקידום מטרות שנראות לו צודקות, כמו למשל רווחת ההומלסים.

זוהי סדרת משטרה, סדרת מתח, סדרה שהיא בעצמה שיתוף פעולה בין מדינות. יש לה קצב סקנדינבי, כלומר לא ישראלי, כלומר לא קצבי ומהיר אלא יותר ענייני (הצד השבדי) ונינוח (הצד הדני). וזה שילוב מרתק. מישהו קרא לה "הבלונדינית הסודית", כי לא הרבה אנשים מכירים אותה. בכלל, נראה לי שהיא עלתה רק ב-VOD, שזו אופציה מוזרה במקצת – אבל בחינם, ולכן שווה צפייה.

מי שאהב את "הסמויה" ירגיש שזה לא בדיוק זה, אבל מי ש"24" היתה בעיניו חסרת היגיון כמעט, ישמח לצפות בחקירה שפויה, עד כמה שאפשר לקרוא לזה ככה. בסך הכל יש 10 פרקים, והעונה השנייה כבר בעיצומם של הצילומים. ההצלחה מחוץ לסקנדינביה מזכירה את ההצלחה של ספרות המתח המגיעה מהמדינות הללו: שתיהן הוכחו עד כה כמוצדקות ביותר.