הייי
אממ..אני יודעת שלא עדכנתי המון זמן אבל יש לי תירוץ...
היום בשיעור ספורט אמרו לנו לרוץ..אז רצתי..בדרך עברתי ליד איזה ילדה בכיתה.."מור". והיא נאי לא יודעת אם בטעות או לא בטעות שמה לי רגל ונפלתי. עכשיו לא סתם נפלתי אלא ממש נפלתי..החלקתי על הרצפה וכמעט שברתי את הראש.. בסוף כשחזרתי הביתה הלכתי לעשות צילומים ואמרו שיש לי נקע קל בקרסול..אוףףףף זה כל כך באסהה.
אני נזכרת כשהייתי קטנה איך שברתי את הרגל..זה היה כל כך מעצבן. אז עכשיו זה בערך אותו הדבר רק שאני בערך יכולה לדרוך על הרגל..
ועכשיו..אחרי חפירה ארכיאולוגית מעמיקה..הפרק:
פרק 20:
סיימתי את הקפיצה בצורה שונה בגלל שלא יכולתי לדרוך על הרגל במקום לסיים אותה פשוט בעמידה החלקתי על הרצפה בעמידה (כמו כשמחליקים על קרח).עצרתי לכמה שניות. חשבתי שכולם שמו לב לטעות האיומה שעשיתי. ואז ראיתי מולי שוב את דמותו של טום-עם אותו החיוך המדהים. המשכתי לרקוד כאילו לא קרה כלום. שאר הריקוד הלך בסדר.
ירדתי מהבמה. וישר התיישבתי על הכיסא. המשך כאבים לא ממש עזר בזמן הריקוד והרגל שלי רק כאבה יותר ויותר. עד כדי כך שפשוט דמעות זלגו מתוך עיני. המורה לקחה את ארכת העזרה הראשונה וטיפלה ברגל שלי. שאלתי אותה בהיסוס "לנה..ממש ראו את הטעות בקפיצה?" היא שאלה אותי במבט מופתע "איזה טעות?. הריקוד שלך היה מושלם". הזכרתי לה שהייתי אמורה לנחות בצורה שונה אבל היא אמרה לי שנכון שזה היה שונה ממה שהיא לימדה אותי אבל זה היה פי אלף יותר טוב. העיניים שלי זהרו מרוב שימחה. אחרי כשעה כל הבנות עלו לבמה לתוצאות. בסופו של דבר אחרי שהורידו את כל אלה שרקדו יותר גרוע מכולן נשארנו אל הבמה: אני, נסטיה, וילדה ששמה ליזה. אני ונסטיה זכינו. לא האמנתי כששמעתי את זה. קפצתי כזאת קפיצה ענקית באוויר ורק אז נזכרתי שיש לי נקע. נפלתי על הרגל הכואבת שלי ואז כבר לגמרי לא יכולתי לזוז. לנה (המורה שלי) עזרה לי לרדת מהבמה ואז שמעתי שהשופטים אומרים "אז לוויקה שלנו יש אפילו נקע ברגל והיא רוקדת ברמה כזאת. אני חושב שבאמת מגיע לה מחיאות כפיים מכולנו".שמעתי המון מחיאות כפיים. ישר אחרי זה נסעתי עם ההורים שלי ונסטיה לבית חולים. הם עשו לי צילום ואמרו שהנקע ממש חמור. נבהלתי לרגע. חשבתי לעצמי מה יהיה עם קריירת הריקוד שלי. אז הרופא אמר שזה יעבור לי תוך חודש-חודשיים. שמחתי. הם שמו לי תחבושת על הרגל ונתנו לי זריקה של משכח כעבים. חזרתי הביתה עייפה אבל שמחה וישר נרדמתי. בבוקר הורי העירו אותי ממש מוקדם וקראו לי לסלון. אמי התחילה לדבר: "את זוכרת את המלגה שאת ונסטיה זכיתן בה בריקוד? אז..
הפעם הוא יצא ממש ארוך אני חושבת..לא ממש מותח אבל פלייז תגיבו בכל זאת?.
ו..אני לא בטוחה שממש יצא לי להודיע לכולם כשאני מעדכנת אז פשוט כדי להקל עלייכם ועלי, אבל במיוחד עלי..תעשו מנוי..לפעמים אני אשלח גם ספויילרים למנויים.
הסיפור, או ליתר דיוק העונה הזאת של הסיפור, עומדת להסתיים בפרק 27. .אבל יש גם עונה שנייה. העונה השנייה תהייה ממש אבל ממש קצרה-15 פרקים. יש לי כבר בערך את הסוף שאני רוצה ותאמינו לי.אתם הולכים לבכות. חברה היית האצלי והראתי לה את הסוף שאני רוצה והיא פשוט ישבה שם וירדו לה דמעות. טופ נו...אני מודה...גם אני עדיין בהלם ממה שכתבתי וגם אני עוד שנייה מתחילה לבכות.
לאאב יווו המווווןןןןן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זאת שמתה על חיוכו המושלם XD
