סופסוף פרק..
מצטערת שהתעכב:
בינתיים טום עמד שם כועס ומזועזע מהסטירה. הוא הרגיש כל כך הרבה כעס כלפי. הוא התחיל להגיד עד כמה אני מפגרת ואיך אני בכלל מעיזה לגעת בו אבל נסטיה קטעה אותו ואמרה..
"אתה בכלל חושב לפני שאתה אומר משהו?!! אתה לא מבין? כשהיא אמרה שהוא "עזב אותה" היא לא התכוונה מבחינה פיזית..הם נסעו לשם ביחד, באופנוע. באמצע הדרך הוא שם לב שמשהו לא בסדר עם הבלמים. אבל הוא לא אמר ליוליה מילה על זה. הוא אמר לה להוריד ממנו את הקסדה כאילו בגלל שהקסדה מפריע לו לראות את הדרך ואמר לה לשים את הקסדה על הראש שלה כאילו בשביל שהידיים שלה לא יהיו תפוסות והיא תוכל לחבק אותו. ו..הבלמים באמת לא עבדו..והאופנוע שלהם התנגש בעץ עם מהירות של מעל 120 קמ"ש. והיא ניצלה..בזכות הקסדה..והוא...לא..בגלל זה היא אמרה שהוא עזב אותה".
כולם עמדו שם בהלם ממה שכרגע שמעו. גם טום. הוא רק עכשיו הבין עד כמה הוא פגע בי. הם שמעו מלמעלה את קול הבכי שלי.
טום אמר "אני גרמתי לזה אני גם צריך לתקן את זה". אמר ועלה לעבר החדר שלי. היא פתח לעט את הדלת בלי ששמתי לב לכך ונגע בכתפי. הסתובבתי במהירות וראיתי אותו.כעס עז מילא אותי.
נזכרתי במה שהוא אמר על אלכס.הסתובבתי מהר והתחלתי לדחוף אותו לעבר הדלת תוך כדי שאני בוכה וצועקת שאני שונאת אותו ולא רוצה לראות אותו יותר אף פעם. טרקתי אחריו את הדלת. הדלקתי בווליום הכי גבוהה את השיר של אבריל לאבין-איי מיס יו. זמזמתי לעצמי את השורות של השיר:
The day you slipped away
Was the day I found
It won't be the same
התחלתי להעיף כל דבר שהיה בחדר.את כל הספרים, איפור, בשמים. פשוט הכל. לא עניין אותי שזה נשבר. כל מה שחשבתי באותה השנייה זה כמה שאני מתגעגעת אליו.על זה שזה הכל בגללי. אני הרסתי לו ולכל המשפחה שלו את החיים.אם הוא לא היה מכיר..לא היינו מתאהבים אחד בשני ולא היינו מחליטים להתארס..ואז גם לא היה את כל התאונה הזאת..נזכרתי באחותו הקטנה..מיה..טופ היא לא ממש קטנה אבל היא הייתה יותר צעירה ממנו בשנתיים.. איך שהיא בכתה כשהיא שמעה על זה. ואחיו..המסכן כמעט התמוטט..אבל משום מה כולם ניחמו אותי..אני לא צריכה שינחמו אותי.!!.אני בסך הכל צריכה אותו..לא מגיע לי שינחמו אותי..כל זה אשמתי.!.. אחרי שכבר הרסתי כל דבר אפשרי בחדר שלי המשכתי לשמוע את השיר, נשכבתי על המיטה כמו כדור קטן וככה שכבתי תוך כדי שאני ממשיכה לבכות. דפיקה בדלת. "זה בטח טום. הוא לא מבין כשאומרים לו שלא רוצים לראות אותו?!" חשבתי לעצמי. פתחתי את הדלת וישר התחלתי לצרוח "מה אתה לא מבין?!! אני שונאת א" אבל עצרתי כשראיתי שבכניסה לחדר עומד גוסטב. הסתכלתי עליו ואמרתי בגמגום "אהה..ז..זה..אתה גוסטב" אמרתי לו. הוא התקרב אלי. כשהוא היה מספיק קרוב פשוט נפלתי עליו תוך כדי בכי שרק התגבר והתגבר. הוא חיבק אותי ואמר "יוליה אני מצטער..אני לא הייתי צריך להתחיל עם זה..זה הכל אשמתי". לא אמרתי מילה אלא רק המשכתי לחבק אותו בחוזקה. אחרי רבע שעה גוסטב הצליח להרגיע אותי. אני לא יודעת איך הצליח לו.אבל היה משהו במה שהוא אמר. ובדרך שהוא אמר את הדברים שהשכיחה ממני את כל הכאב והעצב. הוא השכיב אותי על המיטה. כיסה אותי בשמיכה ויצא לסלון. אני כבר הייתי רדומה לגמרי.
גוסטב ירד במדרגות והתיישב על הספה בסלון. קטיה הרימה את מבטה אל גוסטב במבט שואל והוא אמר "היא בסדר. היא נרדמה". קטיה נאנחה ואמרה לו "תודה. אני כל כך דאגתי לה. בכל מה שקשור אליו היא לא שולטת במעשים שלה. פחדתי שהיא שוב תעשה שטות כמו פעם". כולם הסתכלו על קטיה.
קטיה שראתה את כולם מחכים להמשך אמרה "היא ניסתה להתאבד".
המשך יבוא..
ארוך?.קצר?.מותח?.לא מותח??
לי..אין מושג..תחליטו אתם..
אני עפתי לישון..
לילה טום וחלומות בילקעע :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זאת שמתה על חיוכו המושלם XD
