טופ..סורי שלא עדכנתי לפני..אבל יש דבר כזה שנקרא מבחנים?.!
בכל מקרה..פרק 3:
*תופיםתופיםתופיםתופים*
"בשמחה. אולי תקפוץ אלינו מתישהו." היא ענתה לו בחיוך.
"כן..אני אשמח. אני אוכל לבוא עם כמה חברים?.המסכנים ישתעממו בלעדי" אמר וצחק. קטיה הצטרפה לצחוק ולאחר כמה דקות אמרה "כן בטח..". "מצוין אז..היום בערב.?." שאל הנער.
"כן..ב-9" אמרה קטיה. הנער קם מהספסל וחיוך חיוך ענק שהראה את שיניו הלבנות. הוא התחיל להתרחק מהספסל כשקטיה צעקה לו "חכה רגע..לא אמרת איך קוראים לך?".
הנער לא הסתובב בכלל אחרוה אלא רק צעק "ביל".
קטיה חזרה הביתה בחיוך. היא שמחה שכבר על היום הראשון היא הכירה חברים. במיוחד כמו ביל. הוא נראה לה בחור נחמד. "יול?..איפה את ?." היא צעקה לי מהסלון.
הייתי עדיין בבריכה. התעטפתי במגבת ויצאתי מהבריכה לכיוון הסלון.
"אהה קט?." שאלתי אותה כשנכנסתי לסלון.
"אהה הנה את..כמה זמן את מסוגלת ליהיות בבריכה?.טומבוי שכמותך..!" היא אמרה לי. ידעתי שהיא אמרה את זה בצחוק אבל בכל זאת נעלבתי מעט. אני האחרונה שאפשר לקרוא לה טומבוי.!.
עליתי לחדרי והסתגרתי בו עד הערב, מנסה למנוע כל תקשורת עם קטיה. קטיה מצידה ניסתה כל היום להודיע לי על הפגישה עם הנער ועל כך שהם אמורים לבוא אבל אחרי ששמה לב שאני מנסה כמה שיותר להימנע מלדבר איתה החליטה "אוקי..זאת לא אשמתי שהיא לא מדברת איתי. כנראה שאני לא אוכל להודיע לה. היא תדע על זה כשהם יבואו". הערב הגיע. נכנסתי למקלחת. יצאתי מהמקלחת עם מגבת ושמעתי קולות מלמטה. חשבתי שזאת בטח קטיה מדברת בטלפון אז ירדתי ככה רק עם מגבת. ירדתי במדרגות וקפאתי במקומי. ראיתי את קטיה יושבת בסלון מצחקקת עם קבוצת נערים שהפנו את מבטם לעברי ברגע שירדתי."מי אלה??!" חשבתי לעצמי.
קטיה אמרה לי "אוי יולי..סורי שלא אמרתי לך. הזמנתי אותם אלינו. לא אכפת לך..נכון?". הייתי בשוק. דווקא די כעסתי. העברתי את מבטי מנער לנער. מבטי נעצר על נער עם אוהלים וראסטות. הוא שיחק עם הסיידליפ שלו. אחרי כמה דקות התאוששתי ונזכרתי שאני רק עם מגבת. אמרתי לקטיה "לא אכפת לי שאת מזמינה לפה אורחים אבל כן אכפת לי שאת לא אומרת לי את זה ואני צריכה לגלות את זה כשאני עומדת רק עם מגבת מול 4 נערים כשאחד מהם מתחרמן רק מלראות אותי ככה" והסתכלתי במבט רצחני לעבר "נער האוהלים". עליתי מהר לחדרי ושמתי חליפת טרנינג בייתי בצבע צהוב בננה. ירדתי במהירות למטה והתיישבתי בין קטיה לאותו הנער על הספה. הרגשתי קצת לא בנוח כי כולנו ממש הצטופפנו אחד ליד השני והנער היה ממש צמוד אלי. הוא הרים את ידו ושם אותה על כתפי. הזזתי את ידו ממני במהירות. הוא נראה קצת מופתע אבל ישר אמר "הילדה בטח לא רגילה שמישהו כל כך מפורסם וסקסי נוגע בה". וצחקק לעצמו. ידעתי שאני חייבת להחזיר לו איכשהו אז אמרתי "סקסי?.נוגע בי?.אני לא רואה אפחד סקסי נוגע בי..רק ילד חרמן שנראה כאילו אף פעם לא ראה מישהי עם מגבת. או שבעצם כן. את אמא שלו". וגם אני צחקקתי קצת. הוא אמר לנער שישב לידו בגרמנית "איך הייתי מת לעשות אותה. בדיוק כמו שאני אוהב. חצופה וחוצפנית". אני בניגוד לקטיה, הספקתי ללמוד כמה מילים וביטויים בסיסיים בגרמנית לפני שטסתי. התרוממתי במהירות מהספה העפתי לו סטירה ואמרתי "הייתה מת שאני אתקרב אלייך ובטח שלא למיטה שלך. אז כנראה שהרעיון "לעשות אותי" כבר לא יצא לפועל.!" אמרתי והלכתי למטבח. חזרתי אחרי דקה בערך ובידי בקבוק. התיישבתי על הרצפה והסתכלתי עליהם. הם הסתכלו עלי במבט לא מבין אז אמרתי להם "נו באמת..על תגידו לי שאפילו אמת או חובה אתם לא יודעת לשחק". הם התיישבו כולם ליידי. כצפוי.."נער האוהלים" התיישב לידי."טוב אז..אולי קודם תגידו לי איך קוראים לכם?." אמרתי לנערים."אני ביל וזה טום הקרצייה, גוסטב וגיאורג..אנחנו "טוקיו הוטל" יאאאא (לקוח מהפיג'מות)" הוא אמר והצביע על כל אחד מהנערים. סובבתי את הבקבוק. יצא שאני שואלת את קטיה. חייכתי חיוך ערמומי במקצת ושאלתי אותה "אז מה קט?.אמת או חובה?" היא חשבה לרגע ואמרה בביטחון "חובה". ישר ידעתי מה אני עומדת להגיד לה. "חובה עלייך..לנשק את הבחור הכי חתיך ואת זה שאת הכי אוהבת בחדר הזה".
היא קמה על הרגליים ואמרה לכל הבנים בחדר גם כן לקום. כולם נעמדו והיא עברה ליד כל אחד מהם כמה פעמים ולבסוף נישקה את ביל. היה אפשר לראות לפי המבט שהם החליפו אחד עם השני שבנשיקה היה הרבה יותר מאשר סתם "נשיקת חובה".שוב סובבתי את הבקבוק והפעם יצא שגוסטב שואל אותי. בחרתי בחובה. והוא ישר בלי לחשוב, כאילו תכנן את השאלה הזאת מראש, אמר לי "חובה עלייך לספר על הטראומה שלך עם בנים". לרגע לא הייתי בטוחה שזה מה שהוא אמר. הרי לא יכול ליהיות שהוא יודע על אלכס.
הסתכלתי על קטיה וראיתי שהיא הייתה בהלם בדיוק כמוני. ניסיתי להישאר אדישה ואמרתי לגוסטב "טראומה?.עם בנים? באמת נראה לך שאני עברתי טראומה עם בנים?".
הוא ענה לי "כן. למדתי בבית ספר פסיכולוגיה אז אני מבין בזה" בקול מתגאה. לרגע שקעתי בזיכרונות. כמו שכבר אמרתי ממש קשה להגיע לנקודות התורפה שלי ובאמת להגיע למצב שאני אזיל דמעות אבל למי שכן מצליח להגיע לנקודת התורפה שלי ממש קל לגרום לי לפרוץ בבכי. נזכרתי במה שקרה. וכצפוי הזלתי דמעות.
הסתכלתי על קטיה. הייה לה מבט עצוב.היא ידעה על מה שקרה. ראיתי שהיא עצובה בשבילי. לא פלא. אנחנו כמו אחיות תאומות. מרגישות מה שהשנייה מרגישה. הסתכלתי על גוסטב. הוא גם לא נראה מתגאה כמו מקודם. אמרתי לו "אתה באמת רוצה לשמוע?" והוא הנהן בראשו. ניגבתי את הדמעות שגם ככה המשיכו לזרום והתחלתי לדבר: "בגיל 15. עוד בצרפת הכרתי מישהו. אלכס קראו לו. היינו הידידים הכי טובים ותוך מהרה הפכנו לחברים.
היינו חברים שנתיים. היינו הזוג הזה שכל הכיתה מקנאה בו. לא רבנו אף פעם. תמיד הייתה לנו את המערכת יחסים הכי בריאה מבין כולם. חברויות התפרקו אבל רק אנחנו נשארנו חברים יציבים בלי בעיות. בגיל 17, אחרי שנתיים של חברות, הוא הציעה לי להתארס.
הוא הקדיש במיוחד בשבילי שיר.כמובן שהסכמתי. ו..ביום האירוסים שלנו הוא..הוא עזב אותי..הוא הלך.. " וכשסיימתי את המשפט הזה כבר לגמרי בכיתי. ראיתי שכולם המומים. התרוממתי במהירות, אמרתי לכולם שאני מצטערת ורצתי לחדרי. אחרי שסגרתי את דלת החדר נשכבתי על המיטה והמשכתי לבכות. אחרי זמן קצר נרדמתי.
למטה בסלון כולם היו המומים.קטיה במיוחד הצטערה. רק היא ידעה עד כמה באמת קשה לי להיזכר בזה. היא ראתה את ההלם של כולם אז אמרה בשביל להרגיע אותם "על תדאגו. זה יעבור לה. היא פשוט צריכה ליהיות קצת לבד. שנמשיך במשחק?" כולם הנהנו והמשיכו לשחק כרגיל. גם קטיה. למרות שבליבה היא דאגה לי. אחרי שנרדמתי, ראיתי פתאום את דמותו של אלכס. הוא עמד רחוק ממני. בכיתי שיחכה לי, אבל הוא לא חיכה. בסוף דמותו לגמרי נעלמה לי. פשוט עמדתי במקומי וצעקתי ,בעוד דמעות ששטפו את עיני, את שמו של אלכס.
-
התעוררתי.זיעה קרה שטפה את מצחי. מלמלתי לעצמי "חלום. שוב רק חלום". דלת חדרי נפתחה ושם עמדה קטיה. היא מיהרה והתיישבה על המיטה לידי. חיבקתי אותה חזק. אחרי שקצת נרגעתי ושכנעתי אותה שהכל בסדר היא הסכימה לרדת. אחרי שהיא כבר ירדה נזכרתי שרציתי לשאול אותה משהוא אז רצתי אל הסלון אבל נעצרתי לפני שהגעתי לסלון. שמעתי את טום מדבר. הוא אמר "נו באמת. היא חולמת סיוטים וצורחת ובוכה ככה בגלל איזה בן זונה שנטש אותה ביום האירוסים". ברגע הזה התפרצתי לסלון וצרחתי על טום "עוד פעם אחת.!! פעם אחת אתה מזכיר את השם שלו אני נשבעת לך שזאת תהייה המילה האחרונה שתגיד" אמרתי ושוב נתתי לו סטירה. הפעם היא הייתה הרבה יותר חזקה מהסטירה הקודמת. עליתי מהר לחדרי. סגרתי מאחורי את הדלת והתיישבתי על הרצפה. מצמידה את הברכיים אל גופי ובוכה. בינתיים טום עמד שם כועס ומזועזע מהסטירה. הוא הרגיש כל כך הרבה כעס כלפי. הוא התחיל להגיד עד כמה אני מפגרת ואיך אני בכלל מעיזה לגעת בו אבל קטיה קטעה אותו ואמרה..
-
~המשך יבוא~
הפרק יצא ממש ממש ממש ארוך.!!..אבל על תתרגלו לזה..
עבר טוב כולם..התגיבו נא??!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זאת שמתה על חיוכו המושלם XD
