פרק 11:
"אני יודעתת" צעקתי בכל הבית כשישבתי עם ביל, טום וקטיה בסלון וניסינו למצוא משהו מעניין לעשות.
"יש סטודיו חדש בקצה הרחוב..סטודיו מחול.." אמרתי .
טוב וביל הסתכלו אחד על השני ואז עלי ואמרו לי "וניראלך שאנחנו נלך לסטודיו למחול?." הם אמרו פה אחד.
"מי התכוון עליכם בכלל יא זוג פדלאות..התכוונתי לקטיה ואלי".
קטיה חייכה חיוך מרוצה ואמרה "אני רצתי להתלבש..".
נתתי לטום נשיקה בלחי וגם התכוונתי ללכת להתלבש רק שטום קטע אותי ואמר "רגע.!! מה אני וביל אמורים לעשות?..פלייה, רלבה, שפאגט?.!".
"אתם יכולים לבוא איתנו ולהסתכל..".
"טוביק.." אמרו שני הבנים ביחד וצחקו.
אני עליתי לחדרי להתלבש.
לבשתי טייץ שחור עד הברך, טופ בצבע ורוד ועליו גופיית סבא שחורה.
שמתי נעליים מיוחדות לריקוד וירדתי לסלון. שם כבר חיכתה לי קטיה.
"תגידי..את עוקבת אחרי ומעתיקה כל צעד שלי?."
אמרתי בעודי מסתכל על קטיה שהתלבשה בדיוק כמוני רק שהטייץ שלה היה לבן והטופ לבן גם כן.
אני, טום, קטיה וביל יצאנו מהבית לכיוון הסטודיו.
נרשמנו שם ונכנסו לחדר חזרות. היו שם לפחות 20 בנות אם לא יותר. ניגשנו למדריכה ואמרנו שאנחנו חדשות כאן.
היא סידרה אותנו בשורות כדי ללמוד את הריקוד החדש. בזמן שאנחנו היינו בחדר חזרות, טום וביל הלכו לחדר שנמצא מאחורי המראה שמחוברת לחדר חזרות. כלומר מחדר החזרות אי אפשר לראות מה מתרחש בחדר מאחורי המראה אבל מי שהיה בחדר יכול לראות כל מה שמתרחש בחדר חזרות.
אותי ואת קטיה שמו בשורה האחרונה. כנראה עוד לא הייתה בטוחה שאנחנו רוקדות מספיק טוב.
התאמנו בערך שעתיים עד שחזרנו הביתה.
יום למחרת שוב הלכתי לשם עם קטיה. הפעם ביל וטום לא באו איתנו. היה להם רעיון חשוב למגזין כלשהו.
עד סוף החזרה אני וקטיה כבר עמדנו במרכז השורה הראשונה.
היא לימדה אותנו ריקוד חדש. היינו עד כדי כך טובות שלפעמים לין-המורה לריקוד, היתה מבקשת ממני ומקטיה לעזור קצת לבנות המתקשות. חזרנו הביתה ממש מאוחר בערב. התקשרנו לביל וטום וקבענו שמחר הם יבואו לראות אותנו בסטודיו. אני וקטיה קמנו מוקדם בבוקר, נפגשנו עם טום וביל והלכנו לסטודיו. בערך באמצע החזרה טום וביל אמרו שהם חייבים ללכת. כמובן קצת התאכזבתי אבל טום הבטיח שב-10 נלך לאנשהו יחד.
החזרה עברה ממש מהר. ככה זה כשנהנים. קטיה וביל קבעו ללכת למסעדה אז חזרתי לבד הביתה. פתחתי את הדלת ועמדתי המומה.
"מה לעזעזל אתה עושה פה?!!"
פרק 12:
"אדי?!" צעקתי כשראיתי אותו יושב בביתי. בלי שום הודעה מוקדמת.
"מה אתה לעזאזל עושה בבית שלי?!מה לעזעזל אתה עושה בגרמניה?!! איך מצאת אותי?.!?" המשכתי לצעוק עליו.
"שאלתי את אמא שלך והיא נתנה לי את הכתובת..ונכון שנתת לאליאן (חברה ממש טובה שלי) מפתח אם היא תרצה לבוא לביקור?! היא נתנה לי אותו.." אמר ונפנף את הצרור בגאווה.
"תזכיר לי לחנוק אותה" אמרתי כמעט בלחש.
"מה אתה רוצה ומה אתה עושה כאן!?..עוד בצרפת אמרתי לך שאני לא רוצה שום קשר איתך.!!" אמרתי, או יותר נכון, צעקתי על אדי. רק בצעקות הוא מבין.
"חשבתי שזה יהיה נחמד לטוס אלייך..הרי אמרתי לך שזה לא נגמר..נכון?!!" אמר אדי במבט ערמומי שגרם לי לתהות מה באמת הוא זומם.. הוא קם על רגליו והתקדם אלי.
"תגיד..למה אף פעם לא אמרת לי שאתה קשה קליטה?!! אני לא מתכוונת לחזור עלייך אז אתה מוזמן לקום על הרגליים, ולעוף מפה בטיל, או לייתר דיוק במטוס אל על לצרפת..!" אמרתי לו והתרחקתי ממנו כמה צעדים.
"למה?..דווקא אני חושב שיכול ליהיות לנו ממש כיף..כמו פעם..את זוכרת??!" שאל אותי אדי שאלה רטורית.
"כן..אני זוכרת..אני זוכרת הכל..אני זוכרת את התקופה היותר נוראה בחיים שלי.!!" אמרתי ושוב התרחקתי ממנו.
"דווקא היה לנו ממש כיף ביחד..לא יכול ליהות שכבר שכחת.." אמר אדי והתקרב עלי כמה צעדים מהירים וחיבק אותי מאחורה במותניים. ניסיתי להעיף את ידיו ממני אבל אחיזתו הייתה חזקה מהרגיל.
בינתיים טום עמד במרחק כמה צעדים מבייתי. היינו אמורים ללכת ביחד לאנשהו.
"איך אני כבר מת לראות אותה" אמר לעצמו טום והתקרב בצעדים מהירים לדלת הבית. היא הייתה פתוחה. הוא פתח אותה וראה מראה שזעזעה אותו. אני ואדי מחבקני מאחורה.
דמעה מלוחה נפלה על לחייו. ועוד אחת. ועוד אחת. הן זלגו לעט לעט במורד פניו.
"יוליה?." הוא אמר בקול חלש שבקושי נשמע.
הסתובבתי במהירות לכיוון שממנו נשמע הקול.
"שיט" חשבתי לעצמי כשהבחנתי בטום.
הפעם העפתי את ידיו של אדי ממני בחוזקה שאפילו אחיזתו החזקה לא יכלה למנוע.
ניסיתי להגיד לטום שזה לא מה שהוא חושב שזה. שזה הכל אדי. אבל נשארתי עם פה פעור לאחר שטום פשוט רץ משם.
"אני שונאת אותך.!!!..שונאת אותך.1!!!!" צעקתי על אדי בכל כוחי, מעיפה אותו מהבית.
בחוץ ירדו טיפות חלשות של גשם ראשון. התחלתי לרוץ אחרי טום. אדי נשאר לעמוד עוד כמה דקות ליד דלת הבית, צוחק ממה שהצליח לעשות, ואז הלך.
"טום.." צעקתי לו בעודי רצה אחריו.
הטיפות החלשות הפכו תוך מהרה למבול. ולא סתם מבול. הגשם הראשון בשנה-שהוא גם הגשם הכי חזק בדרך כלל. נרטבתי כולי. אם לסחוט רק את השיער שלי כבר היה אפשר למלאות כמה דליים של מי גשם חומצי. כל כך קיוויתי שטום יסתובב אלי. לפחות לכמה דקות. רק כדי להסביר לו מה בדיוק קרה. אבל הוא פשוט המשיך לרוץ. לפי הרחובות שעברתי כשרצתי אחריו ניחשתי שהוא רץ לביתו של גוסטב.
~~~~~~~~~~~~~
טופ אין ממש מתח אה?..
לפחות עכשיו לא תוכלו להגדי לי שהוא קצר.. ;)
אז שוב פעם:
א. פליייז תיכנו לבלוגי האישי ?..
ב. תגיבו על הפרק..
ג. אם אתם רוצים שאני אשפר משהו בכתיבה, או אם יש שגיעות כתיב: תתקנו אותי.!
לאאב יוו אולל 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זאת שמתה על חיוכו המושלם XD
