תסלחו לי שאין לי כוח לכתוב כל הזמן "לו" או "לה" או משהו בסגנון....אולי זה קצת לא נחמד..אבל מזה משנה...קצת דוגרי לא עשה רע לאף אחד.
eso es lo que tu me diste......
אני מתגעגעת לזמנים שבהם היה קל...
אני מתגעגעת ליוני 08
ולחמישה חודשים שלפני
אני מתגעגעת לתקופה שלמיי לא היה חבר,החודשים הבודדים שהיה לה זמן לראות את חברות שלה....
נראה לי שהגיע הזמן לוותר........ "אני ממש משתדלת" "זה לא כמו פעם" "זה שונה עכשיו!"
אבל זה לא.....אולי לפעמים רואים אותה יותר...אבל לא כלכך..גם כשגיא לא פה....
וזה היה ככה עם כל אחד אחר,למה שזה ישתנה?
זהו נמאס...17 שנה זה כנראה מספיק זמן.
נמאס לי שהאהובית הקטנה שלי לא גרה פה..אני מתגעגעת אליה...נמאס לי שאני לא יכולה להתקשר אליה ולקרוא לה לבוא לשבת איתי בחוץ על איזה סגריה ולעודד אותי...
אני קצת לבד סך הכל...
אני יודעת שבחלק מהמכרים הבאתי את זה על עצמי.....
אבל אין מה לעשות...
אני רוצה לשבת בחדר של גל, לראות את מה שראיתי אז....דרך העיניים שהיו לי אז... לראות הכל באהבה כלכך גדולה.
לשכב במיטה,ולמרות שאני לא נרדמת...לא להתחיל לנדוד בבית, להסתובב כמו איזה מתה.....
פשוט להסתכל קדימה לארון עם דלתות הזכוכית ולראות את הראש שלו מאוחרי,את היד שלו עלי.....
הריח שלו,החום שלו.....האהבה שלו, ויותר מזה...משהו שלא היה לי הרבה זמן. האהבה שלי
אני רוצה שיהיה טוב לאנשים סביבי,אני רוצה להעלם.
אני באמת עד כדי כך גרוע?! באמת עשיתי כלכך הרבה טעויות בחיים שלי?! באמת כואב לאנשים מהעבר לראות שטוב לי?! עשיתי לו רע?! עשיתי למישהו רע כלכך איי פעם?!
בבקשה תגידו לי! אני עכשיו מגלה על עצמי דברים שבחיים לא חשבתי שיכולים להיות!! הייתי עד כדי כך נוראית!?!?!?!?!?
אני לא יכולה לישון בלילות...
ישלי חלומות רעים...זכרונות....תובנות.....הארות..... קשה לי עם זה.
אני חושבת שאני לא יכולה להתמודד....
אני בוחרת להתמודד עם צרות של חברות שלי ולא עם הצרות של עצמי כי זה נראה לי יותר פשוט!
וזה לא!
אני רוצה לישון לילה שלם....לישון טוב, בלי חלומות מעצבנים, בלי להתעורר אלף פעמים באמצע, בלי לפחד, בלי לבכות, בלי לחשוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
