אז..

התחלשתי, ממש. אני מניחה שהגעתם למסקנה הזו כבר.

אני דיי מנסה להתחזק לאחרונה...התחלתי בקריאת שמע וברכות השחר. לא תמיד יוצא, אבל אני משתדלת.

אני מתגעגעת קצת לתקופה של לפני ה"התחזקות המסיבית". שהכל היה יותר רוחני ויותר ברגש מאשר פיזית. נכון, לא הלכתי עם חצאיות עדיין בזמנו.. אבל הרגשתי בתוכי אמונה עצומה. כל הזמן שמעתי שירים חסידיים.. כל הזמן הרגשתי את ה' בתוכי. אני לא אומרת שעכשיו לא. אבל עכשיו פחות.

אני מרגישה ניתוק עצום ממנו. אני מנסה ומנסה.. אני רוצה אותך, אבא.

אתה אבא שלי!! והנה, הבנתי את זה. אתה אבא שלי, ואני לא רוצה להתרחק ממך כפי שקרה עם אבא שלי בעולם הזה.

אני רוצה להיות איתך בקשר הכי טוב שאפשר!

לדבר איתך כל הזמן! כל יום! במקום להרים טלפון, להרים את הראש לשמיים ולדבר איתך.

אני אוהבת אותך אבאלה..אוהבת אוהבת אוהבת ואני לא רוצה להתרחק ממך!

תחזיק אותי חזק אבא, טוב? כמו אבא שמחבק את בנו ביום הראשון של הגן, שהוא לא רוצה לעזוב אותו שם.

ככה תחזיק אותי. תיתן לי להתנסות. תשחרר מדי פעם קצת. אבל לא יותר מדי.

עכשיו זה היה יותר מדי. הלכתי לאיבוד, אתה ראית.

תשמור אותי איתך טוב-טוב.

דרשתי קרבתך.