לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הכתיבה משחררת


© Picture- Danielle & Ziv

Avatarכינוי: 

בת: 29

ICQ: 347206002 

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2014    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2014

כפתור


Youth - Daughter

 

אני יושבת על המיטה ולא מצליחה לעצור את הדמעות, ואני מנסה לעטוף את עצמי כמה שיותר בשמיכה אפילו שבכלל לא קר, מנסה להגיד לעצמי שאני לא משוגעת. אני חוזרת על זה בראש שלי, לאט, מנסה להיות רגועה, "אני לא משוגעת, זה בסדר, אני לא משוגעת". אבל אני לא מאמינה לעצמי, כי אין הגדרה אחרת.

אם אינשטיין הגדיר שגעון כעשייה של אותו הדבר בציפייה לתוצאה שונה אז אני עונה על הקריטריון. אני לא מצליחה להבין למה נשארתי כל הזמן הזה אם רע לי, אני לא מצליחה להבין למה אפילו אחרי כל מה שעברתי אני ממשיכה לבחור בדרך הקשה. אני לא מצליחה להבין את החלק בי שכל הזמן לחוץ על הכפתור של הרס עצמי, וזה לא שלא אומרים לי לא לגעת בסיר החם, וזה לא שאני לא מרגישה איך הוא שורף לי את האצבעות אני פשוט לא לומדת וממשיכה לנסות לחבק אותו.

ואני מרגישה את זה בכל פעם שאני צועקת על ר', מתחרפנת עליו ומנסה לדחוף אותו כמה שיותר רחוק, בכל פעם שאני מדברת עם מ', בלילות שאני מבינה שאין לי מישהו להתקשר אליו, חבר טוב, בכל שבוע פה, בכל שיחה עם ההורים שלי בזמן האחרון. אני מרגישה בכל פעם איך אני רצה ורצה עד קצה הצוק ופשוט קופצת משם, אני מרגישה את עצמי מתנפצת ומתרסקת, עצמות שבורות ולב שבור ואני מרגישה איך אני אוספת את עצמי כל פעם מחדש, ועד שאני מגיעה לפסגה אני כבר שלמה שוב ומוכנה לרוץ, שוב.

ואולי זה הסיפור שלי, אולי אני הילדה ששוברת את עצמה, ואולי לזה נידונתי- לחיות במעגל הזה של עצב. אושר הוא לא דבר מובן מאליו ולא כולם זוכים בו.

 

לא כתבתי הרבה זמן, אני לא יודעת למה החלטתי לכתוב דווקא פה, כנראה חשבתי שזה ינחם אותי קצת. זה מזכיר לי את עצמי, זה שאני נמצאת בכל פוסט, אני מגיל 12 ועד היום, מהילדה הקטנה עד הילדה המגודלת.

 

צרחתי שנמאס לי, שאני מתחרטת על השנה הזאת, חוץ מלהכיר את ר' לא יצא לי מזה כלום חוץ מכאב. וזה לא שלא היו רגעים טובים, וזה לא שכל יום היה סבל, אבל בסך הכל, כשישאלו אותי איך היה השנה, התשובה תהיה " לא טוב. א' אמרה לי "אם ככה את מרגישה, שזה מה שהייתה השנה, למה את הולכת לעשות עוד שנתיים כאלה? תארזי עכשיו תיק, נמצא מוביל ונדאג שהדברים שלך יגיעו הביתה. עזבי לעשות קייטנה, עזבי נחל, תעזבי שם וזהו". והרגשתי שאני רוצה אבל לא מסוגלת, שאני רצה רצה וקופצת, ונשארת לשבת על המיטה, לא קמה, לא אורזת תיק. כי משהו בי תמיד ממשיך ללחוץ על הכפתור.

 

Well I've lost it all, I'm just a silhouette
A lifeless face that you'll soon forget
DanDan לא באמת יודעת מה לעשות... כבר תשעה חודשים

נכתב על ידי , 19/5/2014 16:09  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נורמה ולא ג'ין ב-24/12/2016 04:09
 





45,066
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , מתוסבכים , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDanDan™ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על DanDan™ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)