הגיהינום השמימי של פלדגאסט

לאחרונה חזרו לנשוב בעולמנו רוחות המלחמה הקרה. עוינות מוסווית בין רוסיה המתעצמת לארה"ב העוצמתית כבר קיימת וניכרת בכל פינה, החל בנאומו ההיסטורי של פוטין בועידת מינכן, דרך התגרויות חיל האוויר הרוסי בטיסות מעל בסיסים אמריקנים וכלה במתיחות בקוטב הצפוני. כאן ינסה להגיש לכם לה קגו סקירה אישית - לא מחייבת, לא מקצועית - אבל באה מן אדם המתעניין ועוקב אחר הנושא כבר זמן רב.

אז האם דרכנו למלחמה קרה שניה? כל ניסיון לענות על השאלה הזאת הוא יומרני מעצם הוויתו, אבל ניתן לומר כי ישנה סבירות גבוהה שכן. האם היא תהיה גדולה במימדיה כראשונה? ספק שכך. ארה"ב ספגה מכות כואבות בעירק, באפגניסטן, באמריקה הלטינית ובמקומות רבים אחרים, אך אף אחת מהן לא התקרבה להיות מכה מוחצת. לפני שלושים שנה ספגה המעצמה הפסד צורב בויאטנם, בשנים שבהן ספגה בת בריתה, ישראל, הפסד תודעתי במלחמת יום הכיפורים. דבר מזה לא מנע ממנה לשרוד אחר כל אויביה. עם כל מנהיגותו וגאוניותו של מנהיג רוסיה, לא נכנסת ארצו למלחמה הקרה השניה באותו מצב שבו נכנסה לראשונה, אז כבשו החיילים הסובייטים את ברלין והניפו את דגל הפטיש והמגל במקום שבו היה לבו של שלטון הרייך השלישי. אז, למרות שארצות הברית נפגעה הרבה פחות מן המלחמה שכלל לא הגיעה לשטחה, נחשבה ברית המועצות למנצחת הגדולה. היום, אף על פי הגאווה המתחזקת שמפיח פוטין בקרב הציבור הרוסי, אין ניצחון כזה שאפשר לנפנף בו. בעוד אז היתה תחת חסות מוסקבה מחצית משטחה של אירופה, כיום שוכנים האיחוד האירופי ונאט"ו על סף דלתו של פוטין, במדינות הבלטיות ובבלקן. במזרח התיכון השתנה מאזן הכוחות ללא היכר עם כיבוש עירק ו"עריקתן" של מצרים, מדינות הקווקז (שוב החצר האחורית של רוסיה) ובמידה מסוימת אף לוב אל צד המערב.

אז במאזן כוחות כזה, למה בכלל תהיה מלחמה קרה נוספת?

שני גורמים עיקריים נמצאים במרכז הדרדרות העולם למצב של מלחמה קרה. האחד - שאפתנותו של פוטין, להחזיר את ארצו למעמד של מעצמת על - שאיפה שלא תוכל להתממש אף אם ארה"ב תכיר בה, וסיטואציה שכזו לא נראית באופק. הגורם השני - חריצותם של הסינים, אשר לאט ובשקט כובשים את הכלכלה העולמית, מציגים התקדמות טכנולוגית מופלאה וכוח צבאי ניכר. יתרונם - בנחישות האינסופית ובשקט בו הם עובדים, הרחק מדעת הקהל העולמית. גורמים אלה הביאו לפריחתם כפטריות אחר הגשם של רמזים לעימות בין-גושי נוסף.

אז מה יחזק את ארה"ב והמערב?

בראש ובראשונה מן הגורמים האפשריים אשר עשויים להעלות את כוחה של ארה"ב, נמצאת הפיכה ליברלית באיראן. מהפכה כזאת אינה בגדר חלום, ויתכן שקיומה העתידי אף סביר. מהפכה שכזו תהיה מכה קשה מאד לרוסיה. ראשית, בעצם הוויתה, תמוטט את שלטונו של אחד מבני הברית הגדולים של רוסיה וסין; שנית, תפתח בפני ארה"ב והמערב צוהר אל מרכז אסיה, איזור ההשפעה האחרון של רוסיה וסין; שלישית, תבודד באופן סופי את שלטונו הסורר של אסד; רביעית, זרם האספקה לאירגוני הטרור דוגמת החמאס, החיזבאאלה ואירגוני הטרור בעיראק יחלש עד לזרזיף קלוש; וחמישית, תהווה את האישור האחרון להפיכתו של המזרח התיכון לאיזור הנמצא בשליטה אמריקנית כמעט מוחלטת. על כן יעשה פוטין כל שבכוחו לשמר את שלטונו, גם אם המופרע, של קיצוני הדת באיראן.

גורם שני אשר עשוי לחזק את ארה"ב במידה משמעותית הוא שקיעתו של "הגל האדום" באמריקה הלטינית - גל של סוציאליזם אשר איים לשטוף כליל את החצר האחורית של ארה"ב. מדינות לטיניות כונצואלה, ניקרגואה, בוליביה ואקוודור בחרו מנהיגים סוציאליסטים ואנטי-אמריקנים, ובראשם הוגו "ריח גופרית" צ'אווס. שלטונו של צ'אווס נדמה יציב וחזק, וארה"ב תשקע בתקוות-שווא אם תיחל לנפילתו; עדיף יהיה אם תשלים בקיומו של פידל קסטרו נוסף בחצר האחורית שלה. גם לגבי התבססותה של ברזיל כמעצמה אין דבר אשר ניתן לעשותו - רק לדאוג שהמעצמה החדשה תשתייך למחנה המערב. אולם יש ויש מה לעשות בנוגע לכל המדינות האחרות אשר נשטפו בגל האדום. במידה ובבוליביה, אקוודור וניקרגואה - ובמידה מסוימת אף באורגואי, פרגואי, צ'ילה וארגנטינה יבחרו שליטים פרו-אמריקנים, תוכל ארה"ב להסיח את דעתה מן הנעשה באמריקה הדרומית ולהפנות את משאביה מזרחה.

לה קגו יודע שהוא כותב על הנושא קצת באיחור, שבישראבלוג כבר שכחו מזה ושאפילו התקשורת לא הצליחה למצוא זוית נוספת לטחון את הנושא, אבל הוא אינו יכול שלא להביא לידיעת הציבור את פרי מוחו הקודח.

לה קגו שומע בזמן האחרון רבות על אלה מפליטי דרפור ששרדו את חציית המדבר הגדול בעולם והגיעו לארצנו. "מוסלמים מזוהמים" הם קוראים להם, חלק מקנוניה לחסל את ישראל באמצעות הטיה דמוגרפית (אם יש סכנה כזאת היא נשקפת מן המליונים בסכנין, אום אל פאחם ושפרעם, לא על ידי אלפים בודדים של פליטים חסרי כל) טוענים שהם יביאו לכאן מחלות, שהם שונאי ישראל, ומה עוד לא אמרו עליהם.

ראשית כל, רוצה לה קגו להפנות את הקוראים אל העניין המוסרי. בתנ"ך, שהוא ספר מאד יפה לקבל לבר מצווה אבל מעטים בישראל החילונית טורחים לקרוא אותו (שלא נאמר - גם בישראל החרדית)  מזכיר לנו אלוהים בכמה וכמה הזדמנויות "וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות כג ט). לה קגו ואתאיסטים לא צריכים את התורה בשביל לדעת מהו הדבר המוסרי לעשות. ועוד בתור בנים לעם שגורש מארצו כמה וכמה פעמים, בנים לעם שכל מקום שכף רגלו דרכה בו סופו להיות מגורש ממנו, בנים לעם שנוצרה לו תדמית של פליט תמידי, נודד נצחי, בנים לעם שעבר את השואה, וזוכר לא פחות מכך את האדישות והקהות של בעלות הברית מול סבל הפליטים היהודים - בנים לעם כזה לא אמורים לגרש בזעם את הרעב והאומלל אשר דופק על דלתותיהם. יהיה המחיר אשר יהיה. כל טיעון שיאמר כנגד פליטי דרפור יכול היה להישמע (וודאי גם נשמע) מילה במילה בועידת אוויאן 1938, בה סירבו מדינות העולם החופשי בתואנות שונות ומשונות לקלוט את הפליטים היהודים אשר ברחו מאימי השלטון הנאצי.

וכעת הפסקה המסבירה לחסרי המוסר וקשי הלב מדוע כדאי למדינת ישראל, כן כדאי, לקלוט את פליטי דרפור. היות וחסרי לב כמוכם הם בדרך כלל אנשים מסודרים ומאורגנים, טרח ועמל לה קגו למנות למענכם באופן ממוספר את כל היתרונות שישראל תוכל להפיק מקבלתם של פליטי דרפור אליה:

1) דעת הקהל בעולם - רק ההלם על פניהם של המסבירים הפלשתינים, כשישאלו אותם איך לעזזאל ישראל היא מדינה מפירה זכויות אדם, אכזרית וכוחנית אם היא מן הבודדות שמקבלות בזרועות פתוחות את פליטי רצח העם בדרפור - רק ההלם הזה שווה את הכל. סוף סוף דבר חיובי לומר על ישראל בעולם. ואולי, מי יודע, אולי תשתנה דעת הקהל לטובת ישראל. אולי כך תיחשף מסכת השקרים של התעמולה הפלשתינית.

2) יסוד אוהד לישראל כנגד הערבים - הכנסה של גורם שלישי, פרו ישראלי עד מאד לזירה, יכולה לשנות את המצב מן הקצה עד הקצה. ועוד יסוד מוסלמי פרו-ישראלי - מי שמע! כל התפיסה הפונדמנטליסטית של המוסלמים הקיצוניים תתערער. ערבים יתחילו לשאול את עצמם, "אם הם מסוגלים להסתדר עם הישראלים ולחיות איתם בשלום - למה אנחנו לא?"

3) יישוב הנגב - כן כן, למה לא. כבר שישים שנה שאנחנו מנסים ליישב במסיביות את המקום, ומלבד גוש בתי המלון הנמס הקרוי אילת זה לא הולך לנו. זה בסדר, הם הרי גרו בסהרה, אם משהו יפריע להם זה לא החום.

4) גיור הדרגתי מרצון - לה קגו מהסס להעלות אפשרות זו פן ישווהו ליוחנן הורקונוס, השליט החשמונאי אשר גייר את האדומים, וסיפק לעם היהודי שליט אשר עד היום מתקשים חכמינו זכרונם לברכה להחליט אם היה "כלב אדומי" או מגדולי המלכים שקמו לישראל. ההיסטוריה מלמדת אותנו, שכשמיעוט קטן שוכן בקרב עם גדול וחזק הוא נוטה להתקרב אליו ולנסות להידמות לו. עם חינוך ישראלי, לא שטיפת מוח, סתם חינוך - לה קגו לא יופתע אם ימצא את בני-בניהם של פליטי דרפור יושבים ב"חדר" ולומדים תורה וגמרא.

כל זה נכון כמובן בכמה תנאים: קודם כל, אם נשכן אותם בפחונים לוהטים ובדונים עלובים למשך עשרים שנה, אם נשפיל אותם, נעביד אותם בפרך ונדכא אותם, אל לנו לצפות שהם יאהבו אותנו.

שנית, לה קגו אינו סבור שעל מדינת ישראל לקלוט את כל מאות אלפי פליטי דרפור (שרובם הגדול נמצא עדיין בצ'ד ובסודן מרחק אלפי קילומטרים מכאן, וקשה להאמין שיגיע אי פעם לארצנו הקטנטונת) אלא מספר קרוב יותר ל70,000 - אחוז (!!!) אחד בלבד מסך תושבי מדינת ישראל. כרגע יש בארץ בסביבות 4,000 - 5,000 פליטים מסודן.

אזרחות - מדינת ישראל לא, בפירוש לא צריכה לתת אזרחות וזכות בחירה לפליטי דרפור. מעמד תושב מספיק. באשר לילדיהם אשר יוולדו בארץ, יש לשקול את העניין. במילא יעברו עוד שמונה עשרה שנה עד שאלה יוכלו להגיע לקלפי - זהו זמן מספיק לחשוב, אפילו בשביל הישראלי הממוצע.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/617/371.html

לה קגו נתקל היום בכתבה מעניינת ביותר (הקישור למעלה), אותה הוא ממליץ לשלושת קוראיו (כן, גם את סבתא) לקרוא לפני הפוסט הזה.

ולמי שעצלן מדי על מנת לקרוא את הכתבה (על מי לה קגו עובד, כולם עצלנים מדי) הרי לכם סיכום קצר: הכתבה עוסקת בשנתיים לרצח שערך עדן נתן זדה בערביי שפרעם. ליתר דיוק, באבלות המעושה של ערבי ישראל לנוכח האירוע. הכתבה מלאה במשפטים מעניינים כגון "לתושבי שפרעם שהגנו על עצמם והרגו את הפושע עדן נתן זדה מגיע אות כבוד, ואם יבוא נתן זדה חדש הוא יקבל את אותו העונש..." (כן, את זה אמר חבר כנסת) "הטרור של מדינת ישראל לא מפחיד אותנו" (אחותן של שתיים מהנרצחות) וכמובן איך אפשר בלי "ברוח ובדם נפדה אותך שהאיד..." לה קגו כל כך התגעגע למראות הללו של ערבים חדורי זעם צועדים בהמוניהם תוך כדי הנפת דגלי פלשתין ושרפת דגלי ישראל, שההפגנה היום ממש הזכירה לו את ימיה הטובים של האינתיפאדה. אם לא היו אומרים לו, הוא היה ממש חושב שמדובר בשכם ולא בשפרעם. לא שהן נראות שונות זו מזו ביום רגיל.

לה קגו לא תומך במעשהו של עדן נתן זדה - הוא מאמין שהריגת ערבי ישראל היא דרך קיצונית מעט להיפטר מהם. מלבד זאת, ללה קגו, שזכה להכיר כמה מערביי ישראל והצליח אפילו לחבב אותם, אין דבר כנגד המגזר עצמו - יש לו הרבה כנגד החלאות אוהבי העיזים שמהווים חלק גדול ממנו, ובניהם אותם אלה שהופיעו בכתבה וכל ערבי שזכה אי פעם בתואר חבר כנסת. (בנוגע לאחרונים, אגב, לה קגו כן תומך בשיטה של טרור)

כמובן שבשלב זה, לאחר שאמר את מה שיש לו להגיד, אחוז לה קגו אימה מפני תגובת כל מי שדעתו הפוליטית מצויה מליברמן שמאלה. למען הסרת כל ספק לה קגו הוא לא גזען, אך לה קגו תומך בשיטת "הקם להורגך השכם והורגו" ובעיניו, מי שמהווה סכנה למדינת ישראל, ששורף את דגליה ותומך באויביה זכאי לא להוצאה להורג, אבל אולי להגליה לאנטרקטיקה. המצב הבלתי נסבל בו שוכנים בקרב מדינת ישראל רבבות בוגדים הקוראים בגלוי ובעזות מצח להשמדתה ללא שום תגובה, הוא מזעזע. בעיניו של לה קגו, כל אדם שכזה צריך להיות מוגלה מיד, רחוק ככל האפשר. מי שלא מסתפק בקריאות ופועל לסיוע למדינות אויב או לפגיעה ישירה במדינת ישראל ראוי לא להגליה אלא להוצאה להורג. וזה כולל גם, שלא לומר בעיקר, יהודים.

לה קגו מאושר. הוא הצליח לכתוב פוסט שלם על ערביי ישראל בלי לומר את המילים 'גיס חמישי'.