אני חושבת שאני כועסת עליה כי היא אני. לא, זה לא פיצול אישיות.

חברה שלי.. היא השתנתה לגמרי. היא נטשה אותי. היא אדם מאושר. יש לה הרבה חברים וחברות, אפשר לומר שהם מעריצים אותה. יש לה חבר (לא הטעם שלי אבל הוא נחשב למשהו טוב). וזה משגע אותי. למה? כי זאת יכולתי להיות אני.

אני הייתי יכולה להיות בדיוק מה שהיא אבל היא עקפה אותי בדקה האחרונה והפכה למשהו הזה שאני ממש שונאת. אני מניחה שאפשר לקרוא לזה קנאה... אבל זה לא רק זה.

אם אני הייתי מגיעה לרמה הזאת שהיא הגיעה אליה לא הייתי דוחפת אותה הצידה. הייתי מנסה להכניס אותה גם למעגל ה"מושלם" הזה.

לפעמים אני חושבת שאולי הכל התחיל באשמתי אבל היא יכלה פשוט לדבר איתי ולהגיד לי "תפסיקי להיות כלבה ותתעוררי כבר!!". היא לא עשתה את זה. כאילו היא נהנית מהמצב. כאילו היא ידעה שבסוף לה יהיה יותר טוב. כל פעם שהיא הייתה לא בסדר אמרתי לה. ולא בדרך הזאת, אלא מאוד בעדינות.

אני מתנחמת בזה שאין לה אישיות. היא מעצבת את עצמה לסביבה. זכותה. אני רק רוצה לא להיות בסביבה שלה.. סביבה שונה. סביבה שבה יהיה לי טוב ואני לא אוכל את הלב. זה יקרה? אמן שבצבא לא נהיה ביחד...

אני חולה ורע לי. לא ראיתי אותה כל השביתה חוץ מבפעמים שקבוצה של ילדים הייתה נפגשת.. שיהיה. אולי זה יותר טוב.

רציתי להמעיט בממתקים ולעשות מלא מלא ספורט כדי שכשהיא תראה אותי היא ממש תקנא (היא לא הכי רזה) אבל זה לא הולך משו טוב, ושאלתי חברה אחרת שלי והיא אמרה שאם אני רוצה להראות יותר טוב זה צריך להיות בשבילי ולא בשבילה. אז באמת עשיתי דברים בשבילי... לא תכננתי לראות אותה או משו. הכל הלך טוב מאוד ואז קיבלתי מחזור והייתי חולה. אני אסביר לכם- מחזור משמע- כאבי בטן-לא ספורט, הרבה רצון עז למתוק ולמשמין, וחצ'קונים. חולה משמע- יותר חצ'קונים, לא ספורט ואדום מסביב לאף ושקיות בעיינים. באסה גדולה. אני מקווה שהשביתה תיגמר אחרי שאני אחזור לעצמי...

אתם יכולים להגיב, יכולים לא... תחליטו לבד.