ברגע החשוך ביותר בלילה, מתחיל הבוקר.

יושבת בחדר עם גרון חנוק,

מביטה בשעון, אחת בדיוק.

ברקע שיר אהבה בנוסח ישן,

מרגישה שמעל ראשי יש ענן,

ענן של עצבות שלא מניח,

כל רגש, שמחה ואושר מבריח.

שוכבת במיטה, בוהה בתקרה,

חושבת לעצמי, מה פתאום קרה?

מבינה שלא אראה אותך שוב,

מנסה להשלים עם העובדה בלב כאוב.

מבינה שלא תהיה אף פעם שלי,

אתה לא מי שחשבתי שאתה,

האחד בשבילי.