הקו בין שפיות לשיגעון דק כמו ספגטי

בריחה היא לא מילה רעה

לפעמים אפילו מצילה

זה אולי הרעש שלפני הסערה

הכאב בלב הוא לא כ''כ רע

אחרי שמתרגלים לגלולה המרה..

שקט זה מה שליבי חפץ

להיות בעולם של

שקט ושלווה

לשמור על שקט

וללכת על הזכוכיות

בלי שאיש ישמע

את תפילתי האחרונה..

היו לי אהבות מכל מיני סוגים

הרוב הרעו לי אבל תמיד צריך לשלם

זהו סוף טוב לי

ואולי גם לכם..

סתם עוד שיר קטן למזכרת...

מחר, אני אהיה כה רחוקה
אל תחפשו אותי
מי שידע למחול -
ימחל לי על אהבתי,
הזמן ישקיט הכל
אני הולכת לדרכי.
זה שאהב אותי ישוב לשדותיכם -
מן המדבר.
והוא יבין - אני חייתי ביניכם
כמו צמח בר.

אני רוצה לפקוח את עיני
לצמוח לאיטי.
הרביתי לחלום
החלומות טרפו אותי,
רציתי לנחם -
אבל מרדה בי תשוקתי.
היה מיקסם ילדות, היתה גם סערה
בזרועותי.
אני יודעת שהדליקה אש זרה
את לילותי.

היו, היו ערבי געגועים
היו ימים טרופים.
היה כאב חבוי
ורגעים מכושפים.
אני אזכור מבט
מגע ידיים בכתפי.
אני אהיה לצל חולף בשדותיכם
לסוד נסתר.
היו שלום, אני חייתי ביניכם
כמו צמח בר.

 

אוהבת כועסת סולחת מבקשת סליחה כל מה שתירצו...

 

המצב שלי נהיה יותר מידי פאטתי זה פשוט עצוב

אני מפחדת להיות לבד אני לא רושמת פה הרבה כי זה לא באמת עוזר לי זה סתם כל מיני שטויות שעוברות לי בראש וקצת להראות מי שאני לא אני לא איזה ילדה בת15 שנורא נורא בוגרת יש לי הבנה של ילדה בת 15 יש בנות בגילי שהם ממש לא בנות 15 אולי 20 ולפעמיים יותר.

למה דווקא בשלב הכי קשה בחיים שלי אין לי תשובה לכלום לשום דבר אני לבד אני כל היום עצובה ואנשים שואלים מה יש לי

''סתם עייפה''.... כן ממש כל החיים שלי אני אהיה האיפות תמידית זה כבר לא הגיוני שאני כל הזמן ישנה בכורסאות בלובי או בורחת לי למיטה קצת בוכה קצת ישנה...לפעמיים בא לי לעזוב ידים וליפול ככה בום!! ולהתרסק ושאיש לא יבכה על הגופה שלי..

נמאס לי כ''כ ש..ש..אוף אני כבר לא יודעת למה אני כותבת למה אני חייה זה לא ישנה כ''כ אם אני אחיה או ימות כמעט לאיש לא יהיה  אכפת אולי רק לאמא שלי טוב זו אמא שלי גם לה די נמאס ממני אין לי כוח לרשום עוד

נתראה עוד חצי שנה אולי פחות..!!