הגיגים מעיר החטאים.

באמאשל׳י, למה נולדתי ישראלית? למה הפטריוטיות ואהבה שלי למולדת גוזלים ממני כל פיסת חיים ושלווה נפשית?

אחרי כל סשן כזה של הסברה ישראלית אני מרגישה כמו בלון שהוציאו ממנו את כל האוויר. אחרי כל אירוע שלא גורר הסברה ישראלית מצידי, אני מרגישה כמו בלון שהוציאו ממנו את כל האוויר. כשבן אדם נולד בתור ישראלי, הוא לעולם לא מנצח והוא לעולם לא מפסיד, הוא פשוט ממשיך להתקיים בתור בלון שהוציאו ממנו את כל האוויר.

אני חלק מעם של דבילים שנלחם בעם של דבילים. אתם חושבים שאנחנו ה״עם הנבחר״? נבחר למה?

כמה שאין לי כוח להיות ישראלית, כמה שאני אוהבת להיות ישראלית, כמה שאני שונאת להיות ישראלית, כמה אני מוכנה להקריב על מנת להזכיר לעולם שאני ישראלית וכמה שיותר מכל דבר אחר פשוט בא לי לקחת את ה״ערבי״ הפרטי שלי ולברוח לאי בודד מבלי להסתכל לאחור.... הרחק הרחק מכאן.. למקום שבו ולו לרגע אחד אזכה לא להרגיש כמו בלון ללא אוויר...