הגיגים מעיר החטאים.

במקור פורסם ב- 28.7.2007 נו באמת, רציתי לפרסם את הפוסט הזה מהטיוטות ובטעות הקפצתי אותו :(

היילי מונרו.

מאיזה נקודה בחיים שלי להתחיל? כנראה מההווה.

עיר החטאים? קצת פחות, אני אישיות תמימה בדרך כלל, מעולם לא עישנתי משהו פרט לפרלמנט לייט . ולא, זה לא חיובי בכלל, לפעמים.

אז מה קורה בתחילת שנות העשרים בתקופה שבה עיצוב קריירה (ואולי קריירה בעיצוב) קודמת להקמת משפחה (הרי באמת, איך אפשר לשרוד בתקופה שלנו ללא ביסוס כלכלי?),

והצורך לכפר על ילדות רצינית ותמימה למדיי גובר על הצורך להפוך לאדם מבוגר עם אחריות? אשלב בין השניים.

כמו רבים אחרים שהחלומות שלהם אינסופיים, הבנתי שעל מנת לממש את שאיפותיי כנראה אצטרך להקריב דבר מה, מה? את הבית. הימים האחרונים שלי כאן, כמו עוד ישראלים רבים שהגו את אותו הרעיון ורבים אחרים שאותם אפגוש שם- שמונה שעות טיסה מכאן, אני מגשימה את החלום האמריקאי שלי.

תזכרו את הנקודה שבה התחלתי, בנקודה קטנה על פני הכדור, עם שולחן זכוכית שעליו הלפטופ שילווה אותי לאורך כל הדרך.

מונרו,

היילי מונרו.