אפילו חנוכייה אחת לא הדלקתי כל החנוכה הזה, סופגנייה אחת לא אכלתי. סביבון אחד לא סובבתי.
לביבה אחת מכסה על כל החושך.
סופ"ש האחרון, כלל בעיקר רביצה משותפת על הספה . צפייה בסרטים ואוכל, מלא אוכל. הרגשתי שאני מתנוונת ומשמינה כמו סופגנייה, אם היו מפזרים עלי קצת אבקת סוכר אפשר היה למכור אותי בתור סופגנייה זולה ושמנונית בשוק. ההתנוונות והעצלנות גרמה לי להחליט שהולכים לזרוק את הזבל. פרויקט משותף לפודינג ולי, ככה בשביל לחלץ עצמות. התלבשנו כמו זוג אסקימואים ,היוצאים לציד לווייתנים. לקחנו את שתי שקיות הזבל והלכנו לפח האשפה ,הנמצא מטרים בודדים משער כניסה לביתנו, ואז חזרנו –זה היה טיול שבת.
כך ,שאתמול כפיצוי ואיזון היה לי יום מטורף שבמהלכו נסעתי למרכז העיר להיפגש עם הבוס הקודם שלי דווקא בקפה טעמון העתיק. בעל הבית הזקן, ששימש על תקן מלצרית חביבה שאל אם אנחנו רוצים לשתות משהו או תפריט. אני לחוצפתי ביקשתי תפריט, שם ראיתי קפה עם תוספת של אגוזים בעל שם איטלקי ארוך ומתוחכם. הצבעתי על המשקה ובעל הבית פלט :"לא יודע מה זה ,זה של הצעירים. את רוצה תה? קפה? מה את רוצה לשתות?" "קפוצ'ינו, כאילו הפוך, כאילו קפה קטן". לאחר כמה רגעים קיבלתי לשולחני קפה קטן ורותח.
לאחר מכן נסעתי לפגישה בחברת T ,שנמשכה שעתיים ארוכות. שני אוטובוסים ושעה אחר כך הייתי בבית הורי לטפל באחותי הקטנה ,שעברה איזשהיא פרוצדורה רפואית –הייתי צריכה לקלח אותה ולהלבישה.
והתאגיד אמאבא? ניצל את זכותו הדמוקרטית לנסוע למלון באילת בחנוכה ולבזבז את כספי הירושה. כאילו, סנוב, באילת כבר היית?
לאחר שהוכחתי שאני בת מספיק טובה כדי לקבל את שאריות הירושה- נסעתי באוטובוס מלא מתנחלים וחברתי ההיסטרית מעיין,שהחליטה לספר בפרוטרוט על הערב עם ההוא. ( מעיין! האויב מאזין. אומנם רוב הנוסעים באוטובוס הם מתנחלים אנגלו סקסים אבל הם מבינים עברית).
הנסיעה באוטובוס מלא מתנחלים,מובילה,באופן מפתיע- להתנחלות. שם ציינתי חנוכת בית של זוג חברים ותינוקם ושם אכלתי את הלביבה ההיא.
בלילה מאוחר תאגיד אמאבא התקשר כדי לספר שברגע זה ממש הם יושבים וצופים בהופעה משובחת במנקיז(?!) באילת, אבא הזמין לאמא ווינשטפן וצ'ייסר והוא יושב ומעשן
מה?
לא דיברתי עם הבוס עדיין על חוזה.
עוד עניין לא נעים דווקא מול ידיד שלי שיפי (שאני קצת חושדת שהוא קורא בבלוג זה). שיפי הוא ידיד טוב ובעל יוזמה. לאחרונה הוא הקים עסק חדש וביקש ממני לשבת איתו על הפרזנטציה לפגישה חשובה. שישבתי ממנו, נחשפתי למידע על התחום.באופן מפתיע ,גם חברת T עוסקת באותו תחום. הנה כבר יש לי צ'ילבה. אני כזאת אפס, שטרם סיפרתי לו שהתקבלתי לעבודה הזאת.
דרך אגב, מחר אני מתחילה את העבודה באופן רשמי. משרה מלאה ומשבוע הבא פעמיים בשבוע נוסעת לתל אביב ללימודים.( לוקחת קורס של כמה חודשים)מעניין איך אשרוד.
קולטורה-
בסופש צפיתי בסרט ואת אמא שלך גם –סרט מסע והתבגרות מרגש ואף מחרמן. תרשו לי להמליץ עליו. (גם לי בא לצאת למסע עם שני בני 18 חתיכים שכאלה) ותרשו לי לצטט (קצת עקום) את אחת הדמויות הראשיות שמטיחה בבחורים :"מה זה משנה כמה אתם מזיינים, אם במילא אתם גומרים תוך שניה".
נקודה למחשבה
שנייה למחשבה
(הנה עוד אחד גמר).
צפיתי גם באיש שתבע את אלוהים –וואו ,משעמם להם באוסטרליה.
ג'ודי פוסטר יוצאת מהארון וכפי שכבר כתבתי : דווקא סרט טוב. ג'ודי פוסטר נראית לסבית מתמיד.
פתחתי דוא"ל לענייני הבלוג –שם אוכל להתעדכן בתגובות, לעשות מנוי ובכלל להשתדרג : [email protected]
ואין לי עדיין פרו, לא שאכפת לי.
דונטלה.ש
בבלוג זה
בכל הבלוגים
