דונטלה הבוחשת

ארוחות

ביום שישי אכלתי פרגיות במרינאדה אסייתית וירקות צלויים, (פרגיות צרובות בגריל עם צ'ילי הדרים, דבש וסויה) במסעדת 'קולוני' ירושלים וקינחתי בסמבוקה לבנה בפאב תל אביבי.

ביום ראשון אכלתי שרימפס ברוטב חמוץ מתוק ב"דולפין ים" ירושלים.

ביום שני אכלתי קצת מהבורקס השומני וחסר הטעם ומתפוחי האדמה המלוחים מדי  במוסד לשיקום עבור חולים גריאטריים.

ואז אכלתי רוגלך בשבעה.

סה- לה –וי.

סבא

השבוע גם נסעתי למוסד הגריאטרי, אי שם בשום מקום בו סבא שלי מתאשפז. כן, יש אנשים שסבא וסבתא שלהם הם מליאנים במיאמי שמתגוררים בבית עם בריכה . הנכדים הישראלים מדי פעם קופצים לים הכלור הזה ומפנטזים על המיליונים שיירשו. אצלי, דירת שיכון באחד המקומות הגרועים בארץ קורצת קריצה מעל חיוך חושף שיניים שחורות.

בכל מקרה, סבא שלי הוא טיפוס שמשלב שתי תכונות אופי מתנגשות. מצד אחד, החיים הובילו אותו לדעת לעשות הכול כדי לשרוד( מבישול ועד תיקון נעליים ), אחרי כמה כאפות מהחיים הוא סומך רק על עצמו. מצד שני, פסימיות חסרת תקנה, כי הרי בסוף מישהו יצטנן ,ימות, יפוטר מהעבודה או יחליק באמבטיה אזי עדיף להיזהר .

הידיעה שאני חסרת תועלת, קלאמזית,עצלנית  ועקומה מעולם לא הפריעה לי להמשיך לחיות את חיי הקטנים אבל סבא שלי הוא אחר.

שיחות טיפוסיות:

"אני רק מחכה ללכת הביתה"

דונטלה- אה,ברור

את יודעת איפה הבית שלי- בעולם הבא.

( אחרי שהות בריפוי בעיסוק, ניסיונות עקרים להשחיל טבעות על עמודים מתאימים) : "למה זה טוב? הרי אני בין כה לא יכול לעבוד

-הם רוצים לשפר לך את המיומנות ביד

- למה זה טוב? מה אני אעשה עם זה? כמו כוסות רוח למת.

נו, אתם רק מחכים שאני אמות. אני רק נטל עליכם

מה הדוקטור רוצה מהאצבעות שלי ברגליים, הן לא עובדות כבר שישים שנה, מהמלחמה.

וככה במשך יום שלם והחמור מכל , שאין אף חתיך להסתכל עליו, אלא אם כן ילידי שנות העשרים עושים לכם את זהJ

שבעה

איך שחזרתי מעולם הזקנים, הלכתי לשבעה. אירוע שתמיד מביך אותי מחדש. הכניסה מביכה, אז את מגלה את עצמך בולסת רוגלך ללא הפסק. לא ראיתי אותה מסיום התיכון ואימא שלה נפטרה. באתי מצוידת בעוד חברה.( תמיד עדיף לבוא בזוג או שלישייה ) ובסוף מריצים צחוקים עד שמתים.

שופינג (אזהרה: הקטע הבא מכיל תיאורים של ביגוד)

הלכתי עם הכרטיס אשראי של אימא (אה, וגם עם אימא) לרכוש לי מעיל לחורף הירושלמי המשמש ובא וזוג מגפונים נוחים לעבור בהם את השלוליות הישנות והחדשות שנוצרו בעקבות הסלילות לרכבת הקלה.

לא מצאתי מעיל טוב (וואו, זה יקר) .

אבל להלן פיוט השלל:

שני זוגות מגפיים ( שניהם עם עקב גבוה. אחד מגף והשני מגפון)

2 זוגות מכנסים ( אחד קורדרוי והשני דק יותר )

2 חולצות דקות וארוכות

סריג לבן

סוודר ירוק עם קיפול יפה , החושף מחשוף סירה- בצבע זית.

חצאית מיני אפורה

שמלה יפנית מהממת.

עכשיו רק נשאר לקנות מעיל ומגפיים נוחים בעלי עקב נמוך.

על השופינג –מאסה קצרה

עריכת שופינג מעמידה מול הבחורה הממוצעת התמודדות מול כמה סוגיות מהותיות: הראשונה, הכרה במעמדך הכלכלי הנחות אל מול שאר העולם. ( הכולל לצורך העניין, דוגמניות ונשות חברה עשירות,שאת מנסה לחקות את סגנון לבושן היוקרתי באמצעות חיקויים מייד אין ציינה ומייד אין לבנט). השנייה, התמודדות עם העובדה שאין לך סגנון אישי או סגנון בכלל. אישיות זה לא הצד החזק שלך ואת תמכרי אותה עבור על "שני פריטים במאה" .שלישית, במידה ויש לך סגנון אישי- אזי מהו? פה בא לידי ביטוי הקונפליקט בין הזהויות השונות המרכיבים אותך ומתחרים על תשומת ליבך בעולם האימאז'ים שבו אנו חיים .למשל:  האם אני רומנטית? טום בוי? מלכת מין או שמא עוד בחורה חמודה ולא מאיימת. האם אני ספורטיבית? מעדיפה נוחות? קורבן אופנה ופטישיזם גברי או אישה משוחררת. האם אני נערת עור ורק או שמא היפית ? מה הערכים בהם אני מאמינה , אם יש כאלה ומה עולה על מה? ובכלל,מה הצבע המועדף עלי?

מעייף. מעייף לחיות בעולם פוסט מודרני. עולם של 'ראווה' כפי בורדייה כבר טען.

הסוגיה הרביעית, היא ההתמודדות שלך עם גופך החוטא למידות המקובלות. הבטן הרופסת ,הירכיים שיכולות כבר להקים אוטונומיה על פי גודלן.האי פרופורציה ובכלל אי היותך ג'יזל (הדוגמנית לא האופרה,חבורת דגרנאטיים!) היא המכשול העיקרי. השקרים שאנו מספרות לעצמינו מול המראה, מתעממים שאנו לבד בתוך תא המדידה וכפתור מסרב להיסגר. זו תחושת כישלון אמיתית.

יריד תעסוקה

לכל המגיבים  המתלהמים שאני רק מתלוננת שאני צריכה למצוא עבודה ולא עושה כלום (כאילו, ומתי אני אערוך שופינג ואמלא את חובותיי החברתיים?) אזי היום הדפסתי 12 עותקים של קורות החיים המלבלבים שלי והלכתי לחלק אותם ביריד התעסוקה באוניברסיטה, ולבלוס עוגיות  עבאדי עד אובדן הכרה.

עיצוב,

אפרופו עיצובים, אופנה ועוגיות עבאדי. מה דעתכם על השינויים העיצוביים  הקטנטנים בבלוג?

שלכם ,

דונטלה האופנתית.

קרם ידיים

מרחתי עכשיו קרם ידיים. אירוע מסעיר לכל הדעות. רק בשנה האחרונה התחלתי לשים קרם ידיים, רק בשנה האחרונה הן  הפכו ליותר יבשות. עד אז , כפות הידיים  הקטנטנות שלי היו רכות כמו של תינוק מפונק. טוב, כי עד  לפני שנה הייתי תינוקת מפונקת.  מעולם לא שטפתי כלים או שטפתי רצפה ומטלות עקרת בית מפרכות שכאלה. בתאגיד אבאמא הייתי פרינססה שתפקידה ללמוד , כל שירותי הכביסה-אוכל –ניקיון היו באחריות תאגיד אבאמא. לבנות תמיד יש קרם ידיים בתיק, יחד עם טישו הכרחי ובלסטיקס לשפתיים ולי –לא . שחברות שלי הוציאו קרם ידיים מתיקן  , במהלך יום לימודים או סתם תוך כדי המתנה ארוכה לאוטובוס והציעו לי מהשפופרת התחליבית. עניתי, מופתעת כל פעם מחדש :"לא, תודה . לא צריכה" וכהוכחה הושטתי את כפות הידיים המשומרות בנפטלין שבבעלותי.

עכשיו, שפודינג ואנוכי חולקים קורת גג משותפת. מטלות הבית  מתחלקות גם הן. שיגרת יומי כבלעבוסע ( או לחלופין עקרת בית נואשת) , כוללת שטיפת כלים תוך כדי שאני מאזינה לתוכנית רדיו. כה פיפטיז מצידי. "המילה האחרונה" , בגלי צהל.

( אוף, אני רוצה להיות תינוקת ענוגה שוב)

הסופר

אני כל כך רגילה לכך שפונים ל'קופה הראשית' בסופרי-ענק מתוך תקווה לקבל את המוצר שהובטח במבצע או סתם להבין למה  לקחו ממני עוד 2.99 ₪ , אזי הקופאית הראשית מסתכלת עלי במבט זועם, שגורם לי לנזול במקום כמו חמאה מקולקלת , מתחרטת על שהמתנתי שם עשר דקות תמימות מחיי נטולי המשמעות, תוך כדי ידיעה שלא משנה כמה אני אצעק ואצדק  , הקופאית הראשית, בעלת השיער הצבוע, תביט בי מבעד למשקפיה ותכריז באופן מנומק:"ככה זה". בסופו של דבר אני אצא שם עם הזנב ( שאת תפקידיו תשחק באמינות השקית הוורודה עם המוצר במחיר המופקע והלא מנומק ) בין הרגליים. ככה זה, צרכנות ישראלית.

אחרי הקדמה  מתישה צרכנית זו, אני רוצה דווקא לציין לטובה את 'מיסטר זול' במשביר. אמש הלכתי לרכוש שם נוזל כלים ( הופה , הופה, החיים שלי מסעירים) , בשביל שיהיה משהו שייבש לי את הידיים כמו המפלס היורד של ים המלח וחושף קרקעית מצולקת ויתומה.

בתפקידי הכלכלי שאני ממלאת בכלכלת ישראל כ-broke, שוטטתי בין המדפים,כדי לראות מה הכי זול ומה הכי כדאי. נתקלתי במבצע במדף של 'פלמוליב' שאמר כי  שאם קונים מוצר גדול מקבלים מוצר קטן במתנה. נראה משתלם,לכאורה. עוד אז זה היה נראה לי מוזר וחמוד בו זמנית: נוזל כלים קטנטן שאיתו אוכל לשטוף את הכלי ם של הברביות, אוכל לקחת אותו למסעות ובכלל נהיה כל כך מאושרים ביחד אני ובייבי- נוזל הכלים.

בקופה, שבאתי לשלם, שאלתי איפה אני מקבלת את הבייבי נוזל כלים. הקופאית הביטה בי ואמרה :" אין כזה מבצע , לא שמעתי על כזה , תיפני לקופה הראשית"

-הקופה ראשית? בלעתי את רוקי והלכתי  חפויית ראש לקופה הראשית. יודעת שלעולם לא אזכה לראות את תינוקי האהוב, בייבי נוזל כלים. במחשבה שנייה, אוכל להתפרסם ואולי אשתף את עם ישראל והחברות המפרסמות בטלוויזיה  ביגוני   בתוכניתה של מיקי חיימוביץ'' אמא יקרה'.

בקופה הסבירו לי שמדובר בטעות (כמובן)

הלכה למעשה, מדובר על תחליב רחצה פלמוליב. ולא הגיוני שאקבל תחליב רחצה ארומאטי- חושני שעשוי מאצות ים רק כי קניתי נוזל כלים זול ואני ענייה.

לאחר שעמדתי על כך שמודבר בהטעיה ונראיתי מסכנה. מנהל החנות ריחם עלי ונתן לי את התחליב רחצה –מתנה.

שמחתי. ככה מתנהגת רשת שמכבדת את עצמה ואת לקוחותיה

וכשלעצמי , אני עושה אמבטיות מלאות קצף עם הסבון התינוק החדש והמתוק שלי : Palmolive thermal SPA firming with Seaweed Extract Shower Cream .שם קצת ארוך לתינוק , לא?

אפרופו תינוקות

שמעתי הרבה חידודי לשון על כך שאם שמן תירס עשוי מתירס ושמן סויה עשוי מסויה וכו  וכו' אזי שמן תינוקות עשוי מ-

תינוקות

(צחוק רם נישא בקהל)

אני רוצה להציע אלטרנטיבה. שמן תינוקות לא עשוי מתינוקות אלא עשוי לגרום להיווצרות תינוק.

ודי לחכימא ברמיזא.

עישון

בזמן האחרון, אני מעשנת פחות סיגריות. אני מתחילה סיגריה מתוך הרגל או רצון לשאוף קצת נפט אבל באמצע ,כבר לא מתחשק לי. זה מייבש לי את הפה. לא טעים כל כך. זה טוב, זה משמח אותי.

אוסף  הקטעים האחרונים והסלידה של הגוף שלי מסיגריות מעוררת בי המחשבה שאולי אני מבייצת והתת- מודע שלי רומז לי בעדינות של אלי האנה שאולי אני צריכה לאחוז תינוק בין הידיים. ( נו, די, רק כי לא מצאתי עבודה שווה, זו לא סיבה מספקת שבגינה אני אכנס להריון ,כדי למצוא לי משמעות בעולם, או אולי כן? ).

עבודה

בפוסט הקודם הבטחתי שאני ארחיב על ה'משרה' הנוכחית שלי. בכנות לא בא לי. העבודה שמאתגרת אינטיליקטואלית כמו צפייה מחזורית בהכל זז' עם דודו טופז. השכר הנמוך, מסביר אפיזודות צרכניות מבישות כמו המסע אחרי נוזלי כלים זולים בכל הסופרים של ירושלים. השעות –מעטות.

אני חייבת  למצוא לי אסטרטגיה חדשה למציאת עבודה. להקרין יותר ביטחון עצמי

( משימה: למצוא ביטחון עצמי)

להיות יותר אסרטיבית,

(משימה:למצוא אסרטיביות)

להיות מקורית , פחות עצלנית ולכתת ברגליי.

אוף. היא לא יכולה פשוט לנחות מולי העבודה המושלמת. עבודה מושלמת, שדוגמן תחתוני קלווין קליין יציע לי להצטרף אליה?

תכלס, מה לא הייתם מקבלים אותי לעבודה שווה ומשלמים לי מיליונים?

כל טוב,

דונטלה והבייבי פלמוליב

אולג

הקטע הבא הוא קטע סאטירי, אז מי שנעלב, עושה זאת על דעתו הפרטית.

גם אני מצטרפת לפסטיבל 'יגאל עמיר', פסטיבל שנטחן באמצעי המדיה בחודש האחרון עד לעייפה.כמו

לפסטיבלים אחרים, גם לפסטיבל זה אני מגיעה באיחור, למקומות גרועים, בטרמפים ובלי שום דבר לעשן. J

אז עכשיו כבר יודעים איך קוראים לרך הנולד. אז עכשיו יגאל עמיר הצטרף רשמית לוועד הורים. ללריסה הוא הביא את שצף התשוקה שאגר בגופו עוד מימי ההרהורים על הצמה של מ.הר שפי, שום ביצית לא יכולה לעמוד  בסחף, סחף,שאם הייתה נורית בזמנו בכיכר מלכי ישראל, כנראה שחצי מהשמאל הישראלי כבר לא היה נשאר בחיים.

מלל רב נשפך על עתידו של הילד מאומלל ומצורע ועד למשיחי ואנטי- כרייסט. אבל מדבר אחד כולם התעלמו: הבה נבחן את האם- לריסה . מצד אחד היא משכילה  בצורה פנומנאלית (ד"ר לפילוסופיה), מצד שני, קצת שרוטה בראש. נכון, עליתם על זה – היא רוסיה . (גם העובדה כי מקשקשת רוסית וסובלת מבעיות אורתודנטיות מקלה על הזיהוי). אזי המסקנה היא אחת ויחידה: הילד הנולד הוא חצי- רוסי.  עזבו אותכם משטויות, משמות כמו ינ"ש (ינון אליה שלום) וכאלה, מדובר למעשה באולג עמיר.

אולג- כמחווה למשפחת אביו, האותיות ג.א.ל מופיעות בשמו וכמחווה למסורת רוסית מפוארת –א-ו-ל-ג.

ילדותו של אולג הצעיר תאופיין בעוד כמה קשיים. ילדות של רוסי-ימני-פנאט, בה נבחן כמה דוגמאות:

שיעור פסנתר- גם אולג יאולץ ללכת למורה רוסיה לפסנתר בשם פולינה, רעיסה או מרינה. המורה תאלץ אותו לתרגל שוב ושוב מיצירותיהם  של צ'ייקובסקי, מוצרט ובאך בעוד כל מה שהוא רוצה זה ללמוד לנגן  את השיר:" 99 מסגדים היו בחברון, אחד התפוצץ כי נפל בו רימון , 98 מסגדים היו בחברון, אחד התפוצץ כי נפל בו רימון...וכו'". מרוב ייאושו, שהוא לא מצליח לנגן את מפצח האגוזים לפי קצב המטרונום, יביט אולג הצעיר במטרונום העץ המוצב על הפסנתר . מחוג המטרונום ינוע  מצד לצד  בקצב אחיד ומהפנט. יידמה לאולג הצעיר כאילו המטרונום לוחש לו ר-בין, ר-בין, ר-בין.

שיעור שח מט- אמא  שלו תשכנע את אולג שבוריס הממלמל היה פרופסור למתמטיקה- פיזיקה באוניברסיטה הראשונה של מוסקבה ומומחה בין לאומי לשח- מט ,רק שבארץ קצת פחות הולך לו. אולג יילמד גם לשחק שח-מט חייליו הכתומים מול החיילים הכחולים של האויב, חיילי השלום.  הצריח הכתום שלו מול צריח עלי הזית שמולו. מלך המשיח הכתום שלו מול משיח השקר הכחול שמולו, הנושא סיסמאות מוזרות כמו peace.

מדי פעם בוריס הממלמל יראה כמה רגעי צלילות ובשקט בשקט ילמד את אולג את העקרונות המתמטיים של דילמת האסיר.

ספרות רבותי ספרות- לריסה תעמוד על כך שבנה יקרא את מיטב ספרות הרוסית ( " לא כמו הזבל יפה הנפש  שכותבים היום " כך היא תאמר " אולי חוץ מספרו של חמיש על תיאורית קונספירציה") . כך אולג צעיר יגמע לפני השינה את צ'כוב, דוסטוייבסקי, פושקין וטולסטוי. כמובן, שהספר האהוב עליו יהיה יצירתו של טולסטוי:"מלחמהווה" ( milchama ve). השמועה  תספר כי גם את ספרו של דוסטוייבסקי " החטא ווה" (hachete ve) בלע אולג בשקיקה.

אוכל- אולג הצעיר יישב במטבח עם הטרנינג הכתום הנצחי שלו ויידע כי אוכל משובח לא ייצא משם. לא משנה כמה זמן יבהה בשטיח מקיר לקיר . מדי פעם ידמיין אולג כי השטיח הוא מרבד הקסמים והוא ייקח אותו חזרה למטבח התימני אצל סבתא גאולה. אולג יילעס את העיסה השומנית הלא ברורה ונפשו תחפוץ להצטרף לכלא  וסוף סוף לאכול ארוחת שב"ס נורמאלית. "עוד פעם סילודקה, אוף הדג מלוח הזה בהכשר הבד"צ.

חברים- אין לדעת מראש האם אולג הצעיר יהיה ילד כאפות או לא. החברה הרוסים בשכונה דווקא יסמפטו אותו. כמותו, גם הם באים ממשפחה חד הורית, חד סבתאית  וחד פסנתרית בהם האבא – נהרג במלחמה

 ( ברוסית זה נשמע יותר טוב- פאגיב ווינו)שזה שם קוד:אבא הלך לקנות סיגריות ,טרם שב . תירוץ שאפקטיבי עוד מימי המלחמה – מלחמת העולם השנייה, אלא מה? ,הבעיה כי משפט זה  נשמע הגיוני פחות ופחות עם כל עשור שחולף.  תודה לוולידימיר פוטין שארגן לנו קצת עימותים עם הצ'צ'נים, לשם חיזוק האמינות.

וככה ,כמו  המעגליות של החיים, חזרנו שוב לעימות, למלחמה  ולקרבות.

אולי צריך איזה שלום פה?

אל תשליכני לעת זקנה

אתמול, הלכתי לבקר את סבא שלי בבית ההתאוששות לזקנים שבה הוא שוהה. הזקנה  אינה מתנה, כפי שאבא שלי נוהג להגיד, תסכם את סך התחושות והמחשבות שהתעוררו בי בעת הביקור.

טרנדים

בחנות המכולת חילקו חינם את אחד מאותם עיתוני שירותים. נו, עיתונים קצת על חיי לילה, קצת תשבצים, הרבה פרסומות וכתבות עילגות. בפוסט הקודם כתבתי על כך שאני מעוניינת לעמוד בטרנדים של החורף הקרוב ולהיות שיקית ואופנתית כמו סנדרה רינגלר. בעיתון ההוא היית כתבה על עשרת הטרנדים הבולטים בחורף הקרוב, כשירות לציבור הבלוגרים, העתקתי אותם

: 1.סגול

2.קימונו ועטלף

3. גזרה גבוהה

4.סרבל

5. אפור

6. מראה רטוב על יבש (?)

7. סאטן

8.לאקה בנעליים

9. המראה הצבאי המתון

10 שכמיון

11 (אחד לעונה הבאה) : ג'ינס שחור.

מישהו יכול להסביר לי ,איך אני אמורה להיראות שאני יוצאת מהבית?

קריירה

אני צריכה למצוא עבודה חדשה. העבודה הנוכחית מספקת כמו קרקר יבש. זהו.

(הייתי כותבת עוד, אבל גם ככה ארוך מדי, אולג לקח את כל המקום)

אז פעם הבאה אני ארחיב.

כל טוב,

דונטלה.

 (שהולכת להאזין ל'מילה האחרונה' בגלי צהל, בעודה שוטפת כלים  )

6.11.07 רציתי להוסיף שהפוסט הזה מוקדש לזכרה של תירצה, חתולת הגינה. שנדרסה ביום חמישי האחרון הראשון לחודש. תיצה הייתה חתולה חברותית, סקרנית ועם אופי. לזכרך!