דונטלה הבוחשת

ארוחות

ביום שישי אכלתי פרגיות במרינאדה אסייתית וירקות צלויים, (פרגיות צרובות בגריל עם צ'ילי הדרים, דבש וסויה) במסעדת 'קולוני' ירושלים וקינחתי בסמבוקה לבנה בפאב תל אביבי.

ביום ראשון אכלתי שרימפס ברוטב חמוץ מתוק ב"דולפין ים" ירושלים.

ביום שני אכלתי קצת מהבורקס השומני וחסר הטעם ומתפוחי האדמה המלוחים מדי  במוסד לשיקום עבור חולים גריאטריים.

ואז אכלתי רוגלך בשבעה.

סה- לה –וי.

סבא

השבוע גם נסעתי למוסד הגריאטרי, אי שם בשום מקום בו סבא שלי מתאשפז. כן, יש אנשים שסבא וסבתא שלהם הם מליאנים במיאמי שמתגוררים בבית עם בריכה . הנכדים הישראלים מדי פעם קופצים לים הכלור הזה ומפנטזים על המיליונים שיירשו. אצלי, דירת שיכון באחד המקומות הגרועים בארץ קורצת קריצה מעל חיוך חושף שיניים שחורות.

בכל מקרה, סבא שלי הוא טיפוס שמשלב שתי תכונות אופי מתנגשות. מצד אחד, החיים הובילו אותו לדעת לעשות הכול כדי לשרוד( מבישול ועד תיקון נעליים ), אחרי כמה כאפות מהחיים הוא סומך רק על עצמו. מצד שני, פסימיות חסרת תקנה, כי הרי בסוף מישהו יצטנן ,ימות, יפוטר מהעבודה או יחליק באמבטיה אזי עדיף להיזהר .

הידיעה שאני חסרת תועלת, קלאמזית,עצלנית  ועקומה מעולם לא הפריעה לי להמשיך לחיות את חיי הקטנים אבל סבא שלי הוא אחר.

שיחות טיפוסיות:

"אני רק מחכה ללכת הביתה"

דונטלה- אה,ברור

את יודעת איפה הבית שלי- בעולם הבא.

( אחרי שהות בריפוי בעיסוק, ניסיונות עקרים להשחיל טבעות על עמודים מתאימים) : "למה זה טוב? הרי אני בין כה לא יכול לעבוד

-הם רוצים לשפר לך את המיומנות ביד

- למה זה טוב? מה אני אעשה עם זה? כמו כוסות רוח למת.

נו, אתם רק מחכים שאני אמות. אני רק נטל עליכם

מה הדוקטור רוצה מהאצבעות שלי ברגליים, הן לא עובדות כבר שישים שנה, מהמלחמה.

וככה במשך יום שלם והחמור מכל , שאין אף חתיך להסתכל עליו, אלא אם כן ילידי שנות העשרים עושים לכם את זהJ

שבעה

איך שחזרתי מעולם הזקנים, הלכתי לשבעה. אירוע שתמיד מביך אותי מחדש. הכניסה מביכה, אז את מגלה את עצמך בולסת רוגלך ללא הפסק. לא ראיתי אותה מסיום התיכון ואימא שלה נפטרה. באתי מצוידת בעוד חברה.( תמיד עדיף לבוא בזוג או שלישייה ) ובסוף מריצים צחוקים עד שמתים.

שופינג (אזהרה: הקטע הבא מכיל תיאורים של ביגוד)

הלכתי עם הכרטיס אשראי של אימא (אה, וגם עם אימא) לרכוש לי מעיל לחורף הירושלמי המשמש ובא וזוג מגפונים נוחים לעבור בהם את השלוליות הישנות והחדשות שנוצרו בעקבות הסלילות לרכבת הקלה.

לא מצאתי מעיל טוב (וואו, זה יקר) .

אבל להלן פיוט השלל:

שני זוגות מגפיים ( שניהם עם עקב גבוה. אחד מגף והשני מגפון)

2 זוגות מכנסים ( אחד קורדרוי והשני דק יותר )

2 חולצות דקות וארוכות

סריג לבן

סוודר ירוק עם קיפול יפה , החושף מחשוף סירה- בצבע זית.

חצאית מיני אפורה

שמלה יפנית מהממת.

עכשיו רק נשאר לקנות מעיל ומגפיים נוחים בעלי עקב נמוך.

על השופינג –מאסה קצרה

עריכת שופינג מעמידה מול הבחורה הממוצעת התמודדות מול כמה סוגיות מהותיות: הראשונה, הכרה במעמדך הכלכלי הנחות אל מול שאר העולם. ( הכולל לצורך העניין, דוגמניות ונשות חברה עשירות,שאת מנסה לחקות את סגנון לבושן היוקרתי באמצעות חיקויים מייד אין ציינה ומייד אין לבנט). השנייה, התמודדות עם העובדה שאין לך סגנון אישי או סגנון בכלל. אישיות זה לא הצד החזק שלך ואת תמכרי אותה עבור על "שני פריטים במאה" .שלישית, במידה ויש לך סגנון אישי- אזי מהו? פה בא לידי ביטוי הקונפליקט בין הזהויות השונות המרכיבים אותך ומתחרים על תשומת ליבך בעולם האימאז'ים שבו אנו חיים .למשל:  האם אני רומנטית? טום בוי? מלכת מין או שמא עוד בחורה חמודה ולא מאיימת. האם אני ספורטיבית? מעדיפה נוחות? קורבן אופנה ופטישיזם גברי או אישה משוחררת. האם אני נערת עור ורק או שמא היפית ? מה הערכים בהם אני מאמינה , אם יש כאלה ומה עולה על מה? ובכלל,מה הצבע המועדף עלי?

מעייף. מעייף לחיות בעולם פוסט מודרני. עולם של 'ראווה' כפי בורדייה כבר טען.

הסוגיה הרביעית, היא ההתמודדות שלך עם גופך החוטא למידות המקובלות. הבטן הרופסת ,הירכיים שיכולות כבר להקים אוטונומיה על פי גודלן.האי פרופורציה ובכלל אי היותך ג'יזל (הדוגמנית לא האופרה,חבורת דגרנאטיים!) היא המכשול העיקרי. השקרים שאנו מספרות לעצמינו מול המראה, מתעממים שאנו לבד בתוך תא המדידה וכפתור מסרב להיסגר. זו תחושת כישלון אמיתית.

יריד תעסוקה

לכל המגיבים  המתלהמים שאני רק מתלוננת שאני צריכה למצוא עבודה ולא עושה כלום (כאילו, ומתי אני אערוך שופינג ואמלא את חובותיי החברתיים?) אזי היום הדפסתי 12 עותקים של קורות החיים המלבלבים שלי והלכתי לחלק אותם ביריד התעסוקה באוניברסיטה, ולבלוס עוגיות  עבאדי עד אובדן הכרה.

עיצוב,

אפרופו עיצובים, אופנה ועוגיות עבאדי. מה דעתכם על השינויים העיצוביים  הקטנטנים בבלוג?

שלכם ,

דונטלה האופנתית.

אולג

הקטע הבא הוא קטע סאטירי, אז מי שנעלב, עושה זאת על דעתו הפרטית.

גם אני מצטרפת לפסטיבל 'יגאל עמיר', פסטיבל שנטחן באמצעי המדיה בחודש האחרון עד לעייפה.כמו

לפסטיבלים אחרים, גם לפסטיבל זה אני מגיעה באיחור, למקומות גרועים, בטרמפים ובלי שום דבר לעשן. J

אז עכשיו כבר יודעים איך קוראים לרך הנולד. אז עכשיו יגאל עמיר הצטרף רשמית לוועד הורים. ללריסה הוא הביא את שצף התשוקה שאגר בגופו עוד מימי ההרהורים על הצמה של מ.הר שפי, שום ביצית לא יכולה לעמוד  בסחף, סחף,שאם הייתה נורית בזמנו בכיכר מלכי ישראל, כנראה שחצי מהשמאל הישראלי כבר לא היה נשאר בחיים.

מלל רב נשפך על עתידו של הילד מאומלל ומצורע ועד למשיחי ואנטי- כרייסט. אבל מדבר אחד כולם התעלמו: הבה נבחן את האם- לריסה . מצד אחד היא משכילה  בצורה פנומנאלית (ד"ר לפילוסופיה), מצד שני, קצת שרוטה בראש. נכון, עליתם על זה – היא רוסיה . (גם העובדה כי מקשקשת רוסית וסובלת מבעיות אורתודנטיות מקלה על הזיהוי). אזי המסקנה היא אחת ויחידה: הילד הנולד הוא חצי- רוסי.  עזבו אותכם משטויות, משמות כמו ינ"ש (ינון אליה שלום) וכאלה, מדובר למעשה באולג עמיר.

אולג- כמחווה למשפחת אביו, האותיות ג.א.ל מופיעות בשמו וכמחווה למסורת רוסית מפוארת –א-ו-ל-ג.

ילדותו של אולג הצעיר תאופיין בעוד כמה קשיים. ילדות של רוסי-ימני-פנאט, בה נבחן כמה דוגמאות:

שיעור פסנתר- גם אולג יאולץ ללכת למורה רוסיה לפסנתר בשם פולינה, רעיסה או מרינה. המורה תאלץ אותו לתרגל שוב ושוב מיצירותיהם  של צ'ייקובסקי, מוצרט ובאך בעוד כל מה שהוא רוצה זה ללמוד לנגן  את השיר:" 99 מסגדים היו בחברון, אחד התפוצץ כי נפל בו רימון , 98 מסגדים היו בחברון, אחד התפוצץ כי נפל בו רימון...וכו'". מרוב ייאושו, שהוא לא מצליח לנגן את מפצח האגוזים לפי קצב המטרונום, יביט אולג הצעיר במטרונום העץ המוצב על הפסנתר . מחוג המטרונום ינוע  מצד לצד  בקצב אחיד ומהפנט. יידמה לאולג הצעיר כאילו המטרונום לוחש לו ר-בין, ר-בין, ר-בין.

שיעור שח מט- אמא  שלו תשכנע את אולג שבוריס הממלמל היה פרופסור למתמטיקה- פיזיקה באוניברסיטה הראשונה של מוסקבה ומומחה בין לאומי לשח- מט ,רק שבארץ קצת פחות הולך לו. אולג יילמד גם לשחק שח-מט חייליו הכתומים מול החיילים הכחולים של האויב, חיילי השלום.  הצריח הכתום שלו מול צריח עלי הזית שמולו. מלך המשיח הכתום שלו מול משיח השקר הכחול שמולו, הנושא סיסמאות מוזרות כמו peace.

מדי פעם בוריס הממלמל יראה כמה רגעי צלילות ובשקט בשקט ילמד את אולג את העקרונות המתמטיים של דילמת האסיר.

ספרות רבותי ספרות- לריסה תעמוד על כך שבנה יקרא את מיטב ספרות הרוסית ( " לא כמו הזבל יפה הנפש  שכותבים היום " כך היא תאמר " אולי חוץ מספרו של חמיש על תיאורית קונספירציה") . כך אולג צעיר יגמע לפני השינה את צ'כוב, דוסטוייבסקי, פושקין וטולסטוי. כמובן, שהספר האהוב עליו יהיה יצירתו של טולסטוי:"מלחמהווה" ( milchama ve). השמועה  תספר כי גם את ספרו של דוסטוייבסקי " החטא ווה" (hachete ve) בלע אולג בשקיקה.

אוכל- אולג הצעיר יישב במטבח עם הטרנינג הכתום הנצחי שלו ויידע כי אוכל משובח לא ייצא משם. לא משנה כמה זמן יבהה בשטיח מקיר לקיר . מדי פעם ידמיין אולג כי השטיח הוא מרבד הקסמים והוא ייקח אותו חזרה למטבח התימני אצל סבתא גאולה. אולג יילעס את העיסה השומנית הלא ברורה ונפשו תחפוץ להצטרף לכלא  וסוף סוף לאכול ארוחת שב"ס נורמאלית. "עוד פעם סילודקה, אוף הדג מלוח הזה בהכשר הבד"צ.

חברים- אין לדעת מראש האם אולג הצעיר יהיה ילד כאפות או לא. החברה הרוסים בשכונה דווקא יסמפטו אותו. כמותו, גם הם באים ממשפחה חד הורית, חד סבתאית  וחד פסנתרית בהם האבא – נהרג במלחמה

 ( ברוסית זה נשמע יותר טוב- פאגיב ווינו)שזה שם קוד:אבא הלך לקנות סיגריות ,טרם שב . תירוץ שאפקטיבי עוד מימי המלחמה – מלחמת העולם השנייה, אלא מה? ,הבעיה כי משפט זה  נשמע הגיוני פחות ופחות עם כל עשור שחולף.  תודה לוולידימיר פוטין שארגן לנו קצת עימותים עם הצ'צ'נים, לשם חיזוק האמינות.

וככה ,כמו  המעגליות של החיים, חזרנו שוב לעימות, למלחמה  ולקרבות.

אולי צריך איזה שלום פה?

אל תשליכני לעת זקנה

אתמול, הלכתי לבקר את סבא שלי בבית ההתאוששות לזקנים שבה הוא שוהה. הזקנה  אינה מתנה, כפי שאבא שלי נוהג להגיד, תסכם את סך התחושות והמחשבות שהתעוררו בי בעת הביקור.

טרנדים

בחנות המכולת חילקו חינם את אחד מאותם עיתוני שירותים. נו, עיתונים קצת על חיי לילה, קצת תשבצים, הרבה פרסומות וכתבות עילגות. בפוסט הקודם כתבתי על כך שאני מעוניינת לעמוד בטרנדים של החורף הקרוב ולהיות שיקית ואופנתית כמו סנדרה רינגלר. בעיתון ההוא היית כתבה על עשרת הטרנדים הבולטים בחורף הקרוב, כשירות לציבור הבלוגרים, העתקתי אותם

: 1.סגול

2.קימונו ועטלף

3. גזרה גבוהה

4.סרבל

5. אפור

6. מראה רטוב על יבש (?)

7. סאטן

8.לאקה בנעליים

9. המראה הצבאי המתון

10 שכמיון

11 (אחד לעונה הבאה) : ג'ינס שחור.

מישהו יכול להסביר לי ,איך אני אמורה להיראות שאני יוצאת מהבית?

קריירה

אני צריכה למצוא עבודה חדשה. העבודה הנוכחית מספקת כמו קרקר יבש. זהו.

(הייתי כותבת עוד, אבל גם ככה ארוך מדי, אולג לקח את כל המקום)

אז פעם הבאה אני ארחיב.

כל טוב,

דונטלה.

 (שהולכת להאזין ל'מילה האחרונה' בגלי צהל, בעודה שוטפת כלים  )

6.11.07 רציתי להוסיף שהפוסט הזה מוקדש לזכרה של תירצה, חתולת הגינה. שנדרסה ביום חמישי האחרון הראשון לחודש. תיצה הייתה חתולה חברותית, סקרנית ועם אופי. לזכרך!

למה אני כותבת פחות

שלום לשלל הצ'ינצ'ילות , עכשיו אני קצת יותר עסוקה.  צריך לבקר את סבא בבית ההחלמה, שנמצא במקום שכוח –אל אחר וגם מצאתי עבודה לשעות היום.

אין מה לומר, עבודה דפוקה. שכר מינימום,מתחת לשולחן. להיות המזכירה במשרד די מעפן. לא מאתגר במיוחד. אני מקווה להישאר שם באופן הכי זמני שניתן. הבוס מת עלי ובטוח שאני אשאר לנצח נצחים (עם המזל שלי זה בטח יקרה) .

ביומי הראשון בעבודה ,הבוס הביא לי שוקולד ופיצה.

פודינג: איזה נחמד.

יעל (חברתי האולטרה פמיניסטית וצמחונית) : תיזהרי.

(להיות אישה בשוק העבודה בישראל, זו חוויה שפודינג לא יבין)

פודינג, חביצת האהבה

או שפודינג קורא את הבלוג הזה, או שרמת ההורמונים אצלי ירדה והתחלתי לחשוב בבהירות או שפשוט עברה תקופה רעה.

סוף-שבוע עם פודינג היה נהדר. הלכתי לארוחות ערב אצל יעל ובן זוגה.בישלנו ביחד, הלכנו לחברים ולהופעות והשתכרנו לאיטנו מיין לבן (כה הומואי מצידנו).

ארוחת ערב צמחונית

יעל הזמינה אותנו  לאכול ארוחת ערב צ-מ-ח-ו-נ-י-ת (כאילו בלי בשר בכלל! אפילו בלי דגים). לא ציפיתי לכלום. זאת במטרה שנפגוש את החבר החדש שלה, החבר החדש והצמחוני. אנשי עקרונות ,אנשי עקרונות.

עד יום לפני כן, שפגשתי אותה לקפה במרכז העיר, הייתי בטוחה שיעל, הרווקה המושבעת,  מתכננת בתחילת החודש הבא לטוס  לטיול בן כמה חודשים.

הטיול בוטל,

בא לשכונה בחור חדש

הם עוברים לגור ביחד

אכן, אשת עקרונות.

בכנות, אני מפרגנת לה אושר מכל הלב. אבל הטוויסט ה וא מפתיע, וגם זה שהארוחה הצמחונית הייתה תענוג, או שפשוט כמה כוסות יין, כהרגלן, עושות את העבודה.

פורטיס

אם ברי סחרוף הוא מלך הרוק'נרול, אזי פורטיס הינו המלכה המכוערת שמושלת בכתר.

( אפרופו- אין קץ לילדות,שיר לחתונה בשעות הצהריים? מה לא?)

שירי חופה אפשריים

Poison של אליס קופר. אין כמו שיר על איידס, לגרום לאנשים להיכנס למסגרות השמרניות של נישואים

"אל תדאג"- בביצוע אביב גפן. ( פודינג לא אהב את הרעיון ,בטח  כמה דודות לא יאהבו)

יש עוד כמה רעיונות, או שאני החכמולוגית בשקל היחידה?

טרנד

אמש, בעודי מסתובבת לי ברחובות, הבטתי על הבחורות החולפות על פני. פתאום הבנתי ,מה ההבדל ביני לבינן. הן לבושות באיזשהו סטייל בעוד אני מוזנחת כמו איש מערות.

גם אני רוצה, להתלבש יפה ,לקנות בגדים, להיות מטופחת עדכנית ושיקית ( שיקית? זו מילה שבאמת קיימת, חוץ מאצל גברת פ.רוזנבלום?)

גם אני רוצה לקנות בגדים חדשים.

מה בכלל הולך בחורף הזה? פרוות? גרביונים צבעוניים? צבע סגול? גזרה גבוהה? חגורות? מגפיים?

מבלבל מאוד.

גם אני רוצה להיות קורבן אופנה ( שזה עדיף מקורבן של אין-לה –גרוש, או סתם קורבן ל כיבוש).

אני גם צריכה לקנות יומן, הנה החורף בא ובכלל לא שמתי לב כי אין לי יומן.

דונטלה