Story of My Life

אני עייפה. 

עייפה ממחשבות, עייפה מהתלבטויות, עייפה...

מרגישה במרדף, כל הזמן במרדף, אחרי תשובות אחרי מסקנות אחרי...

רצה במגעלים סביב עצמי, סביב הלב, סביב החיים

בלי נקודת התחלה, בלי נקודת סיום

בלי להוריד רגע את הרגל מהגז. 

איך לוקחים את החיים בידיים? איך מפסיקים להיגרר ומתחילים לבצע

איך מגיעים להחלטה בלב שלם, בלי להתחרט, בלי להתבלבל

בלי להסתכל לאחור..

איך עושים את ההפרדה בין בחירה רציונאלית, שקולה, ריאלית

לבין תחושות רגשיות, מבלבלות, שמתערבות סתם כך באמצע

ואיך מבדילים בין רגש של פנטזיה, של חלום

לבין רגש אמיתי, כנה, חזק. 

כל כך הרבה סימני שאלה, ולא סימן קריאה אחד

אני צריכה את סימן הקריאה הזה

אני צריכה את הנקודה בסוף משפט

אני צריכה... כל כך הרבה

ודורשת בפועל ממש מעט. 

נעשתי קטנה. קטנה ושברירית

וכל כך , כל כך עייפה...