אגדה אורבנית

אהבתי אותך, בצורה מסויימת, למרות שאת לא מאמינה בזה...

חבל שלא יכולתי להיות יותר כמו שרצית...

זה מוקדש לך, אנה שהיתה שלי-

פלא

כשהכל יגמר, אני תוהה
אם מישהו שמע את קולי
מן ההתחלה לא היתה לנו ברירה
המסע שלנו רק התחיל

אף פעם לא ידעתי אם צדקתי
אם נלחמתי חזק מספיק
וכשהקרב הפך קשה מנשוא
האם היה עלי להיכנע?

אבל אני עומד פה ונשבע לך
עשיתי את הטוב ביותר שיכולתי
אני יודע שקולי היה רק לחישה
אבל מישהו אולי שמע
היו לילות שהירח מעלי נקרע
ונתן לי בך לאחוז
ידי... נגעו... בפלא

הלב שלי השתגע לחלוטין
הוצת עם חלומות, נמחץ בפחדים
אבל אלוהים יודע שאני הייתי
והייתי כל כך חי

אז עכשיו אני מניח את העבר לעד
כי בסוף, עשיתי כל מה שיכולתי...
אתה חייב לחיות את החיים שלך
ולעולם לא לעצום את עיניך
אתה מחזיק חזק, בוהה אל תוך השמים
ונשרף כנגד הקור
כי ברגע כלשהו, אולי תמצא פלא

והיה אושר
בתוך הכל
ואני עומד גאה היום...

אני יודע שקולי היה רק לחישה
אבל מישהו אולי שמע
היו לילות שהירח מעלי נקרע
ונתן לי את חיי...
רכבתי דרך השמים
ופעם נגעתי בפלא

בידיים האלו שלי...
פעם נגעתי...
בפלא...

(זו הפעם האחרונה שאנחנו עוברים את זה, מבינה? אני לא יכול לשאת את הכאב הזה יותר. אפילו אל תגיבי. תודה לך על ה... שנים. בתוכי אני תמיד שלך, אבל אין לנו מקום, לא עם הכעס שלך, לא עם הבגידות שלי).