אגדה אורבנית

בחדר שלי, על המיטה
אני ואת בעולם כחול משלנו
נושמת לאט
אני מביט בך
בולע בלאט את נשימותייך

על מי את חולמת?
האם את יודעת שאני רוצה לחדור לחלומך?
ולהצטרף אליך למחול השדים
של הפחד והכאב

אני מבטיח שאלחם כדי להצילך
אם רק תיתני לי להיכנס
אבל את שותקת
ישנה ושותקת
ואני מתערער והולך

ואני מרגיש משהו, תודה לאלים
ואלו לא נחשים בין רגלייך
והרגש, הוא שם
אבל הוא לא קיים, לא קיים בלעדייך

היום לא אצטרך לחתוך ולהילחם
לא להיפצע ולדמם
וכל השדים, השדים שבליבך
בדיוק כמוני, מתכוננים להזדמנות הבאה
לטרוף את דעתך

אני חושב שאת יודעת איך אני מרגיש...