החיים על פי...

לילך לא ממש ידעה מה להגיד, היא אפילו דיי התביישה שלא ידעה איך קוראים לו.

הוא ראה שהיא קצת נבהלה אז הוא אמר כזה בצחוק "גיל, נעים להכיר".

לילך צחקה, היו לה הרבה דברים לשאול אותו אבל היה צלצול ויובל משכה אותה לעבר הכיתה..

לילך לא הפסיקה לחשוב עליו כל השיעור,

היא אפילו לא היתה בטוחה שזה רעיון טוב להיות איתו באותו בית- ספר...

אבל בכל זאת שמחה שראתה אותו כי הוא לא יצאה לה מהראש כבר כמה ימים.. 

בסוף היום היא ראתה אותו שוב בתחנת ההסעים,

היא התבישה ללכת עליו אבל בסופו של דבר היא הלכה..

היא הלכה עליו ואמרה לו שהיא שמחה שהם יכולים להיות בקשר,

כי היא דאגה שכבר לא יפגשו יותר. אז היא חיכה ואמרה לו "לילך נעים להכיר", שתהים צחקו. 

גיל אמר שהוא כבר שהוא צריך ללכת אז הוא רשם את הפלפון שלו על היד שלה...

חיבק אותה והלך.. יובל הרגישה מאושרת שהיא מצאה סוף סוף משהו נחמד ויפה לצחוק איתו...

ההמשך יבוא...

 וואי איזה כיף לחזור הביתה היו לי את השלושה ימים הכי מוזרים שיש..!

נסעתי לאלית, פגשתי חברים והכרתי ילדים ממש אכותיים...

היו דברים קצת יותר מגעילים אבל עדיף שאני לא יעשה מזה עינן...

עוד כמה ימים טסה לגרמניה עם אמא ואחותי.. (מקווה שתתגעגעו..) 

אוהבת