החיים על פי...

היא התקשרה עליו פעם אחת.. והוא אמר שהוא עסוק ושתתקשר עליו מחר...

יום אחרי ראתה אותו בבית ספר והלכה עליו אבל הוא אמר שהוא חייב ללכת לשיעור...

היא אמרה ליובל שהוא מתאלם ממנה כל הזמן ושהיא חושבת שהוא לא מעונין בה... 

כמוון שיובל לא היסכמה איתה היא אמרה שבטח סתם עובר עליו יום אמוס..

ככה עבר שבוע שלם ולילך כבר הייתה עצבנית ומטוחה יותר כל יום שעבר.. 

היא כבר אמרה לחן לדבר איתו.. כדי שיברר מה קורה איתו.. אבל חן אמר שזה ילדותי, ושאם הוא כל כך חשוב לה שתדבר איתו היא.. היא קצת כעסה עליו אבל בתוכה ידעה שהוא צודק.. כ ההתאלמות שלו רק גרמה לה להרגיש שהיא אוהבת אותו יותר...

עם הימים היא הסתכלה כעליו כעל משהו יפה ומוצלח כיאלו היא לא השתוותה עליו וגם לא תשתווה..

וכל פעם שראתה אותו הרגישה צביטה בלב.. וכל פעם שיובל אמרה לה שהיא צריכה לדבר איתו... לילך אמרה שהיא סתם דלוקה עליו בגלל העניים הכחולות שלו... לעט לעט זאת הפכה להיות מלחמה פנימית.. הדחקות והתאלמויות כל יום..

עד שהגיע למצב של בכי בלילות...

בלי לספר על זה לאף אחד..!

ואז אחרי חודשיים של הדחקות ומצבי רוח לא נסבלים הוא התקשר עליה.. היא רעדה, היא לא הייתה מסוגלת לענות  וסיננה.. יום אחרי בדרך לשיעור היא ראתה אותו מתנשק באמצע הבצפר..

ההמשך יבוא..

הרבה זמן לא כתבתי..

אין לי בדיוק הרבה זמן..

וגם ירד לי קצת החשק בגלל המבחן במתמטיקה..

בכל מיקרה אני יאדכן עוד כמה זמן..