i dont know who i am, but i just dont wanna know

אוי, השבת.

בכלל סוף השבוע.

בדרך כלל, אני מאושרת שסוף השבוע מגיע.

סוף סוף קצת שקט מהכל, מכולם. להתרחק.

לכבות את הטלפון לכמה שעות, ואת האיסיקיו והמסנג'ר, להתרווח על הספה עם איזה סרט טוב, ופשוט להינות מהאווירה של שבת.

אבל זה כשיש הרבה במהלך השבוע.

במקרים של נגיד, השבוע האחרון, לא היה לי כל כך בשביל מה להתרחק.

לא יצאתי מהבית בכלל.

לא דיברתי עם אף אחד בכלל.

לא הייתי צריכה לכבות את הטלפון, כי גם ככה לא היו מתקשרים.

לא התנתקתי מהאיסיקיו או המסנג'ר, כי גם ככה מספר ההודעות היה דליל ביותר.

לא יצא לי להתרווח על הספה, כי פשוט לא היה סרט טוב.

וגם לא ניהנתי מאווירת השבת, כי בשבילי זה היה פשוט יום רגיל כמו כל השאר בשבוע האחרון.

אותו דבר, בדיוק.

רק שהפעם כל המשפחה אכלה צהריים ביחד, והפעם לקח 10 דקות יותר מהזמן הרגיל שבו כל אחד היה חוזר למחילה שלו.

ביום שישי קמתי ב11 וחצי.

זה היה ממש מוזר.

אני מהמשכימים, אלה שקמים בדרך כלל ב8-9-10. 10 לעיתים רחוקות.

בימים האחרונים אני מתקשה להירדם, אני הולכת לישון ב1,2,3 אפילו 4 בבוקר.

אפילו לא עושה שום דבר מסוים.

שוכבת במיטה עם עיניים פקוחות ומסתכלת מהחלון, זה מרגיע.

באיזשהו שלב הרגשתי שהעיניים שלי נעצמות, ושנייה לפני שזה קרה ראיתי בשעון שהשעה 3:50.

מרוב ההלם נרדמתי.

***

השביתה הזאת ממש משעממת.

אולי בגלל שאני בקושי עושה משהו.

כן, כנראה בגלל זה.

אני מסתפקת במשחקים חוזרים של סימס 2 מאשר להרים טלפון למישהי שעדיין מדברת איתי ולצאת איתה.

אם הייתי מבוגרת יותר, אני יוצאת לאיזה פאב ומשתכרת, וכנראה מעשנת 20 קופסאות סיגריות.

אבל בגלל שאני רק בת 14, ובכל זאת אני אביב סמו, אז אני מסתפקת בכמה שלוקים של בירה שחורה. יאממ.

אני חושבת שאני עוזבת את הבלוג הזה.

אני לא חושבת שזה ממש יפריע למישהו כאן.

בכל זאת, כמות האנשים שמגיבה היא באמת באמת באמת באמת באמת באמת באמת באמת מזערית.

חצי מהתגובות שיש רק גרומות לי להרגיש יותר רע.

וכל פוסט שנכתב רק גורם לי להבין שאין לי ממש חיים...

אז אני חושבת שאני פשוט... פשוט אמחק אותו מהמועדפים שלי, מהכתובות שלי ומהחיים שלי.

זה יהיה יותר טוב לכולנו, אני חושבת.

אולי עוד כמה נים אני אחזור..

כנראה שעוד כמה ימים, זה יותר הגיוני.

אבל נכון לעכשיו אני חושבת שאני פשוט... פשוט אפסיק עם זה.

אי אפשר לכתוב כאן כלום במילא..

את כל הדברים שאני צריכה להוציא, אני לא יכולה, וככה נשארים רק החיים התפלים וחסרי הטעם שלי.

אז... בשביל מה זה טוב?..

ביי לכולם.

שיהיה ערב מקסים, שבת שלום ושבוע טוב.

שלכם, אולי בפעם האחרונה.

 - cookie -

הגעתי למסקנה שאין לי חיים. בכלל.

ני יושבת בבית כל היום, לא מדברת עם אף אחד, לא יוצאת לשום מקום, ואז כשאני מדברת עם מישהו אני רבה איתו.

לא יודעת אם המושג "אין לי חיים" מתאים לזה.

שום דבר עדיין לא מסתדר לי.

ניסיתי לדבר שלשום עם יעל, כשהייתי ממש בבאסה.

רציתי סתם לדבר איתה, על הככל רק לא על זה.

לא רציתי לדבר על זה כי ידעתי שאחר כך גם היא תתחיל לחשוב שאני מרחמת על עצמי או דברים כאלה.

המחשבה הזאת עברה בטח גם אצל שירה אנה וגל בראש, כשהם קראו את זה בפעם הראשונה.

אחר כך הם כתבו את מה שהן כתבו כי הן הבינו שרע לי, אבל ני בטוחה שהן חשבו על זה.

היא נעלבה מזה שאני לא מספרת לה. היא אמרה שאם אני לא מספרת לה על כאלה שטויות אז אני לא מספרת לה גם על דברים יותר חשובים.

הבנתם? אני מרגישה שכלום לא הולך וזה נקרא שטויות.

התחלתי להוציא עליה את כל הבאסה שלי, התעצבנתי עליה וצעקתי עליה.

אתמול ביקשתי ממנה סליחה על זה שהוצאתי עליה הכל. היא אמרה שזה בסדר.

ואז אחרי 5 דקות התחלנו לריב כמו אני לא יודעת מה, בגלל שאמרתי לה שהצופים זה יותר גרוע מהנוער העובד או הנוער הלאומי.

בגלל זה רבנו, ואנחנו עדיין לא מדברות.

כן, חיי מושלמים.

היה כאן איזה ילד אחד, צוף משהו, שאמר לי שכשרע לו אז הוא אומר לעצמו "צוף הכל לטובה" וזהו.

אז ילד, תקשיב.

נמאס לי להגיד שהכל לטובה.

על כל דבר אני אומרת את זה! על הכל!

גם על הריב עם הבנות אמרתי את זה, גם כשנפרדתי מעידן אמרתי את זה, כשהייתה לי הופעה גרועה על הכל אמרתי שזה לטובה.

נשבר לי מזה כבר!

כלום לא לטובה!

כל דבר שקורה רק יוצא רע ורע ורע וגורם לי להרגיש רע אז איך בדיוק זה לטובה!?

אם טוב זה אומר שאני מרגישה רע אז אתה באמת צןדק, הכל לטובה.

נמאסלי כבר להגיד שהכל לטובה נמאס לי

אני כל היום סגורה בבית אין לי כוח לצאת אני בקושי מדברת עם אנשים אתמול רבתי עם החברה הכי טובה שלי לא הולך לי כלום בלהקה אני מרגישה מגוחכת כל פעם שאני הולכת לשם פה "מפסיקים לכבד אותי" ואומרים שאני מרחמת על עצמי וכלום אבל כלום לא יוצא לי טוב! אז מי אתה בדיוק שתגיד לי שאני מרחמת על עצמי!?

מי אתה חושב שאתה שתגיד לי להפסיק לרחם על עצמי ושהכל לטובה!?

אתה אפילו לא מכיר אותי אתה אפילו לא יודע את השם שלי

פשוט תחזור אל החיים העלובים והמסכנים שלך ותגיד לעצמך שהכל לטובה ופשוט תשתוק.

מה לעשות, אולי אף אחד מכם לא מבין את זה (הכוונה לבלוגרים)

אבל כשעצוב וכשקשה ושכלום לא הולך צריך לפעמים לפרוק.

וכשאין למי לפרוק, הולכים לבלוג.

וכתובים שם על הכל, על כל מה שעצוב וקשה וכל מה שלא מסתדר.

מצחיק שכשאתם עושים את זה אתם חושבים שזה הכי בסדר בעולם, אבל כשמישהו אחר עושה את זה..

פתאום הוא מרחם על עצמו.

תודה.

תודה לאנה, לגל, לשירה, ולמישהי אנונימית שהבינה אותי.

אני לא יודעת אם באמת הבנתן מה עובר עלי עכשיו, אבל עצם העניין שלא כתבתן שאני מרחמת על עצמי (גם אם חשבתן על זה) מעודדת מאוד. אני אוהבת אתכן כל כך.

מצטערת.

אחרי חצי שעה (שנראתה כמו נצח) שבה ישבתי במקלחת, ובכיתי, אני מרגישה יותר טוב.

אני חושבת שעברתי התמוטטות עצבים או משהו, כולי רעדתי וקפאתי מקור, למרות שמעלי היה זרם של מים רותחים.

זה היה ממש נעים ולא נעים באותו זמן.

זה היה מוזר.

אני חושבת שבזה הסתיימו "הרחמים העצמיים" שלי.

לא, לא עבר לי. אני עדיין מרגישה רע, ורע לי, וכלום לא יוצא לי טוב, והלהקה ובלה בלה בלה...

אבל אני מפסיקה לכתוב על זה פה.

אני לא צריכה שיגידו לי שאני מרחמת על עצמי וידרמו לי להרגיש יותר רע.

אני יודעת שאני לא מרחמת על עצמי. זה מספיק.

בחודש הקרוב אביב גפן (המלך, אגב) יוציא דיסק חדש, LIVE, אחת מההופעות בתל אביב.

וכן, אני הולכת לקנות =)

זה מאוד משמח.

ועכשיו הוא מתחיל לעבוד עם נגן פסנתר ממש מפורסם שקוראים לו מייק גארסון, והם עובדים על תקליט חדש שלו באנגלית, משהו בסגנון בלאקפילד שהוא עשה עם סטיבן ווילסון, רק עם תוספת פאנק לרוק שלו.

בקיצור משהו מגניב.

שמעתי את הביצוע של שניהם עם פסנתר ל"ועם הזמן", וזה היה מדהים.

אני ממש אהבתי לפחות. הפסנתר עשה את השיר הזה כמו בלדת רוק כבד ממש יפה, לדעתי.

עכשיו יש לי מטרה חדשה.

שכנעתי את ההורים שלי לתת לי דמי כיס, ואני אחסוך ואקנה את כל הדיסקים שלו, כדי שגם אני אוכל להגיד "יש לי אוסף דיסקים מקוריים, ואני הכי גאה באוסף של אביב גפן".

אחח, יבוא יום ואני אגיד את זה.

טוב, החיים שלי משעממים (רואה ילד? אני מודה).

אז אני זזה, עד לפעם הבאה (עוד שעה, כשתיגמר הפלייליסט) שבה אני ארגיש רע.

תודה למי שעודד, תודה למי שאמר שאני משעממת, ומרחמת על עצמי.

תודה גם למי שלא מבין שאני פשוט מרגישה רע, ומעדיף לחשוב הכל חוץ מזה.

 - cookie -

מרגישים נבגדים בחלוף השנים... אך עם הזמן הכל נרגע.