רוטן ומלא עצבים כותב לכם אני בשעת לילה מאוחרת זו.

הרי מה כול בקשותי?

כמה שעות של נחת מול ידידי הטוב ביותר, המחשב.

יצא לי להזכיר את זה לא פעם בבלוג זה. המחשב הלז ממקום במרכז סלון ביתי.

מקום לא משהו בשביל מחשב. ממש לא משהו. ממש!

הסלון הוא מקום חיי בביתי. הוא רחב,גדול, ממולא בכמה ספות עתירות שנים, ומשמש מקום אחסון  למפגשים מזדמנים. כגון מפגשים חברתיים שכוללים הדלקת חינוכיות וזלילת ספוגניות שנותרו מהשנה שעברה.

יתר על כך.

חדר השינה של הוריי ממקום מרחק זעום מהמחשב. מרחק של כרבעיים ושניים מליון נמלים שעומדות בשורה שזה בערך שלושה צעדים.(WTF)

את רוב שעות היום שאחיותיי הקטנות לא מקדישות כדאי למרר את חיי הם רופסות מול הצג הממכר. מה שגורם לי לשהות מולו בשעות הקטנות של הלילה.

הורי ודאי שלא אוהבים זאת. לכן אני מנסה לעשות את זה בשקט הס.

אבל לאח שלי יש תוכניות אחרות.

הוא בא ומתיישב בסלון ופותח טלוויזיה על מקסימום וליום, וכהרגלו צופה בתכניות היפניות.

שהספיקו לחרפן אותי כבר קשות.

שהוא כבר הולך אני מחליש את חבורת היפנים הזועמים, מנסה שלא להפריע להם בקרבות הסמו שמעסיקה אותם נורא.

שאחי חוזר אני מגלה שהוא רק הלך לכמה דקות והחליף לבגדים ותסרוקת אממ.. נקרא לזה מוזרות, ושואל אותי בצעקות:

"זיו!#$%^&*)%&*)(*&)

נו, אני דומה ליפנים מהטלוויזיה?!?!!?!"

אני משיב בלחישה רועמת:

"שקט! הורים יתעוררו"

"זיו! שאלתי שאלה. גם אני יפני עכשיו?!" עונה לי אחי בצרחה מתעלם מהעובדה שהשעון מראה שתיים בלילה.

אבא יוצא מהחדר כולו מלא עצבים.

אמא אחריו מציצה מהדלת שואלת מה כבר קורא כאן בשניים בלילה.

 אבא:" מה זה?! תגיד מה אתה סיני? מה זה התחפושת הזאת?"

אחי: "אני לא סיני אני יפני!" משיב בקול זועף.

אני מזמין אותך לדו קרב!

~זה החלק שאחי מתחיל להגיד כול מני מילים יפניות מוזרות~

אחרי הדו קרב ואחרי שסידרנו את הסלון משאירות הדם האחרונות קבלתי אזהרה רצינית

שאני לא יחשוב אפילו להתקרב למחשב! [לפחות לא אחרי שניים עשר בלילה]

ושלא יהיה ספק. אחי תמיד צועק בלילה ומעיר את כולם בשעות הכי לא הגיוניות!

פעם שאלתי אותו עם מי הוא מדבר שרק שנינו בבית וידעתי שהוא לא מדבר אלי.

"אל המחשב" השיב לי אחי בצורה הכי תמימה.

כאילו שלדבר עם מחשבים זה דבר נורמאלי.

אבל מי בעצם עושה דבר נורמאלי בימינו?!

מכיוון ששגיאות כתיב זה תורשתי אצלנו במשפחה מינית לתפקיד עורכת הלשון של הבלוג את ענבל! [כפרעלייה]

כול הפאקים הקטנים של "לא" במקום "לו" וכאלה היא תתקן [עד שימאס לה]

מצטער שלא הגבתי לפוסטים הקודמים. אני יגיב בזמן הקרוב כי באמת אתם מעלים נקדום ודעות חשבות וזכותם לקבל את דעתי והערכתי עליכם בחזרה. לא?

אני זזתי לפני שהורי יתעוררו שוב ויהיה לא נעים ממש לא נעים.

לילה מהנה לכולם .

זיו.