מוזר.

עם כל הדברים שקורים לי...וכל הדברים שעוברים עליי...וכן רובם לא בדיוק לטובתי...

אני תמיד חושבת...

-אהבה-

אני רוצה..

אהבה אמיתית. אחת משלי ושלו

גם אם אני ינסה וינסה, תמיד יהיה משו שיהרוס הכל, או אשליה

היום חשבתי על זה, וכנראה שהבעיה הזאת בכלל אצלי, והיא תמיד הייתה אצלי.

למה האופי שלי כזה? ולמה היופי שלי כזה?
לא רציתי את זה בכלל, לא ביקשתי, למה דווקא זה מה שקיבלתי?
רק ביקשתי אהבה..אהבה אמיתית..אחת משלי ושלו..

מישהו כזה, שאני יאהב אותו, באמת באמת.

שאני יוכל לקום כל בוקר בידיעה שיש מישהו שאוהב אותי

או סתם לקום ולראות הודעה ממנו "בוקר טוב אהובתי.."

ולדעת שיש מישהו שאני סומכת עליו והוא עליי גם בעיניים עצומות

מישהו להתחלק איתו בהכל

מישהו שאיתו אני מרגישה הכי חופשייה אבל גם הכי בטוחה בעולם..

כזה שאיתו אני הכי יהנה בעולם

שאני יתגעגע אליו כלכך גם כשאני לידו וגם שעברה רק חצי דקה מאז שאני לא איתו

שאני ישמע את הקול שלו בטלפון וכולי צמרמורת

או רק לראות אותו ושיהיה לי פרפרים בבטן והתרגשות

מישהו לחבק שעצוב לי, מישהו שאני יחבק שעצוב לו

שיתמוך יעזור ויקשיב גם ברגעים לא הכי טובים

מישהו שתמיד ירצה לעזור לי, בכל מצב ובכל שעה...

מישהו שאני יעבור איתו את כל הרגעים היפים וגם הפחות יפים, ביחד.

וכן, גם מישהו שאני יריב איתו לפעמים, אבל תמיד אחרי זה נשלים..

מישהו שסתם אני יוכל להתחמם איתו מתחת לשמיכה בחורף

או ללכת איתו לים בקיץ..

מישהו שיגרום לי לעלות חיוך על הפנים או להזיל גם איזה דמעה פה ושם שצריך..

מישהו שידאג לי ויהיה איכפת לו ממני שיגיד לי להודיע לו שהנה הגעתי הבית ואני בסדר

מישהו שאני יידע לזהות את הריח שלו ממרחקים

ומישהו שתמיד אני ירצה לנשק ולחבק, בכל מצב

אבל הכי חשוב,

מישהו כזה... שאני יאהב אותו, והוא אותי...

מישהו , כזה ....

איפה אתה ? תגיע כבר... אני מחכה לך....