אכלתי חצי אפרשזיף.

מכיוון שבקושי ( בקושי יעל. בקושי. את כן. עכשיו העניין מובן? ) טרחו לברך אותי במאורע זה,

לוציפר ( החתול הקדוש שלי, בני בליעל טיפשים שכמותכם! ) נכנס למדיח לאות אבל.

אבל כמובן שמי שהיה צריך לברך אותי, בירך גם בירך וזה כולל את יעל שכועסת בטענה שאני כפוית טובה מעוכברת.

קנו לי היליס.

הצלחתי ליפול מהן פעמים.

פעם על הגב ( אאוץ'), ופעם על הברך ( יותר אאוץ' כי עכשיו אני בקושי יכולה ללכת. ).

להלן היליסיי ( טוב, בערך. לשלי יש רק גלגל אחד והוא שחור צהוב כמובן, אבל זה עדין מאגניב באותה מידה ):

איזה מאגניבה אני, יש לי היליז. עכשיו אני מתגלגלת ונופלת לכל מקום. איזה מאגניב. ויהיו לי צלקות של פריקים קשוחים ואפלים כי זה הכי מאגניב.

טוב, ברכות יתקבלו בברכה.

 עריכה:

 קווין קלנברג כל כך משרה שלווה. :)