כנפיים

בזמן האחרון אני אדם ממש שמח. אני לא יודע למה? או איך?, אני פשוט מאושר.

אני חייל בצבא, אני משרת בתוך טכנאי בלאי כלשהו, וזה אולי הדבר היחיד שאני לא נהנה ממנו בכל החיים שלי.

מיום ליום אני מוצא את עצמי יותר ויותר שמח מדברים פשוטים כמו לראות טלויזיה , סתם להתאמן או אפילו ללכת ולשטוף את הכלים במטבח.

מוזיקה בכלל , יש זמנים שבא לי לבכות מרוב אושר. ברגע שאני מתחיל לשמוע משהו פשוט נמרך לי חיוך על הפנים והוא לא רוצה לרדת.

היום למשל ממש לפני 3 דקות הלכתי לחדר של אחותי שכבר לא נמצאת בבית אלא לומדת בעיר אחרת.

התקרבתי למראה והסתכלתי על עצמי. וממש הופתעתי לראות את הדמות שבוהה בי בחזרה. היא היתה גבוהה, מבוגרת יותר, אפילו עם זיפים ופנים שבחיים לא הייתי מגדיר כילדותיים.

עד כמה שאני אוהב שטויות ולא מתייחס לשום דבר ברצינות עדיין, פתאום אחרי המבט במראה הבנתי שלא משנה מה אני אחשוב אני עדיין מתבגר. ואולי היגיע הזמן שגם ההיגיון שלי יתחיל לחשוב אחרת.

כשאני חושב על התקרית הזאת ועל אותו רגע של הסתכלות במראה לא פחדתי שאני מזדקן (אני לא כוסית, למרות שנראה ממש טוב) , ולא התבאסתי על שלא הספקתי כלום.

פשוט הייתי שמח שאני סוף סוף חושב את עצמי מבוגר ויכול לקחת דברים יותר ברצינות.

השתחרר לי בורג בשכל , ואני מאושר.

לא היה לי כח לעשות הגהה טוטלית למאמר. עשיתי מאמצים ותצטרכו להסתפק בזה.