"או אהבה פתאום היא מתפרצת.."

בס"ד

אפשר להבין שהשבוע הבנתי מה זה להיות בזמן הנכון ובמקום הנכון בדיוק איך שאמרו לי,ומי שאמר לי את זה כל כך צדק..

אז בקשר לאדון מ' הראשון,יום ראשון הלכתי למקום של השיבוץ כשלא היו תשובות ועד עכשיו אני בחופש ואין להם מושג מה לעשות איתנו..,בנתיים אז אנחנו בחופש..עד להודעה חדשה עד שהם יגידו לנו מה קורה..

באותו יום הגעתי למרכזית וזה בדיוק 10 דקות מהבסיס של משה אז אמרתי שאני אלך אני אקפוץ אליו הוא אפ'פעם לא ראה אותי עם מדים אז הגיע הזמן,הגעתי לבסיס כשהוא בוחן אותי מכף רגל עד ראש,וכן התנשקנו,אבל ההתנהגות שלו היתה מתחת לכל ביקורת איכשהו ראיתי בו בדיעבד עכשיו אחרי הכל שהוא לא מכבד אותי,שהוא פשוט שם עליי קצוץ ושלא מעניין אותו בכלל מה קורה איתי,שהדבר היחידי שבו הוא מתרכז-זה בעצמו וזה כל כך מגעיל לראות את זה מהצד..לפחות איך שאני רואה את זה הוא בחיים לא יחמיא לי בחיים לא יוציא אותי מהבית ובחיים לא יגיד מילה טובה על ש-ו-מ-ד-ב-ר כמו שאמרתי כשאני איתו כנראה הוא מתרכז בעצמו ובחיים שלו ואני ממש לא מעניינת אותו,עכשיו אני עוד רואה את זה איכשהו באופן אובייקטיבי,כשבאתי אליו בדיוק צילצלה אליו איזה מישהי-אין לי מושג מיהי בטח עוד אחת סתומה כמו שאני הייתי,הם דיברו ולמרבה ה"פלא" הוא דיבר איתה כמעט מאוד דומה לשיחות שלי איתו איך שהוא מדבר איתי,ואז התחלתי להגיד שגם אני עוד אחת מהאוסף והוא התחיל להגיד שאני לא יגיד את זה,אבל זה רק מילים כי בנתיים מה שרואים בשטח זה בדיוק ההפך,או אולי יותר גרוע ממה שאני רק יכולה לדמיין..הוא רק "החמיא לי"ואמר לי שאני מכוערת ושהמדים ככה עליי וככה עליי אפשר היה להבחין שגם בזה היה סוג של התלהבות אבל זה כנראה משיכה ולא יותר מזה..,לא יודעת למה הרגשתי מגעיל באותו יום כאילו מישהו מלמעלה פקח לי את העיניים איכשהו והגעתי פתאום למסקנות שלא הגעתי אליהם בחיים לגביו.

אז כן אני לא יכולה להגיד שלא באתי עם חיוך ויצאתי עם חיוך ועם הרגשה של מטומטמת"אני אוהבת אותו"כמו דפוקה אמרתי לחברה שלי,מה יש לי לאהוב בבנאדם הזה?הרי הוא לא נתן לי כלום,לא צריכה את הכסף ואת הפינוק למרות שזה פרט די חשוב אבל גם עליו ויתרתי,אפילו את המחמאה,את היציבות את האחריות והרצינות לא קיבלתי ממנו,אז למה אני צריכה אפס כזה?שיש עוד הרבה בנים שרוצים אותי ורוצים אותי אחרת ורוצים להעניק לי ..אני סתם מבזבזת את הזמן שלי..

הוא הרי שם רחוק ממני לא גר בכלל בעיר שלי,הוא לא יודע כמה רוצים אותי וכמה מוכנים לעשות בשבילי,וכמה בשניות אני יכולה לברוח ממנו והוא יכול להפסיד אותי כי כמו שאומרים"כשלא משקים פרח בסופו של דבר הוא נובל",ואני כבר נבלתי ועייפתי וויתרתי והרמתי ידיים..

אז נספר לכם את הסיפור,פשוט באתי בזמן הנכון ומסתבר שגם למקום הנכון,כל מה שאני מספרת לכם קרה רק שלשום שתבינו!!,אני חוזרת מהבסיס של משה כולי מדוכאת,למה בכלל הלכתי לשם,ואיך קרה לי דבר כזה שבכלל התאהבתי במטומטם כזה,שלא נותן לי כלום ולא מעניק לי אפילו חום!,אני רואה את שכן שלי גם עם אחד החברים שלו,והחבר שלו מסתכל עליי כזה אבל לא ייחסתי לזה יותר מידי חשיבות,אני עולה הביתה כשלמחרת אני רואה שמישהו מתחבר אליי באיסיקיו,ומתחיל לדבר איתי ומציע לי ללכת לדייט,באותו יום אני יוצאת סתם עם חברה ככה לקניון ואומרת לה "נו מה אני אפסיד מזה,גם ככה אין לי מה לעשות נלך נראה מה יהיה ונחזור"ולא היה לי חשק בכלל להתקשר למשה,ועשיתי בשכל אחרי מה שאני הולכת לספר לכם עכשיו..

אני מגיעה לדייט עם הבחור ואגב שמו גם משה ,אבל אני קוראת לו מושיקו בשביל לא להזכיר לעצמי את אדון משה ה"יקר" שלפני כן..,ישר היה איזה קליק באוויר אין לי מושג למה היה איזה משהו באוויר והוא ישר מצא חן בעיניי,הגובה שלו החיוך שלו הפנים הילדותיות שלו,הוא שחקן כדורגל גם חייל וביחד גם עובד כברמן,הוא ילד רציני ואחראי ממש שונה ממשה היקר או יותר נכון העפולאי,ג'נטלמן,רומנטיקן,אנ'לא יכולה להגיד עליו הרבה אבל הרושם הראשוני שהוא השאיר עליי היה פשוט יותר מטוב הוא מתקשר אליי כל הזמן ודואג ואכפתי ומחמיא לי כל הזמן וזה עושה טוב על הלב,זה מה שגרם לי לפקוח את העיניים,ולא הייתי צריכה יותר מידי פשוט להיות בזמן הנכון ובמקום הנכון בלי עין הרע חמסה חמסה אני מודה לאלוקים שהוא נתן לי אפילו גם אם זאת לא תהיה האפשרות הטובה ביותר אבל עדיין אני מודה לו כי בנתיים ממה שאני רואה וראיתי הוא בנאדם אחלה ואפשר לומר שיש בו תכונות שאני נורא נורא אוהבת,ואני לא עיוורת כי אני לא מאוהבת אבל זה יפה לראות את זה כבר מההתחלה,והוא הקסים אותי אנ'לא יודעת יום וחצי אנחנו מכירים וכן הוא עושה לי משהו בלב ואחרי כל הפעמים שנכוויתי אני לא ילדה שנוטה להתאהב בקלות(הייתי כזאת פעם,אבל היום כבר לא )..

מה אני אגיד לכם אני מקווה שאני לא אכווה שוב ואני כל כך מפחדת להיות אכפתית ולהתאהב שוב כי אני לא רוצה ליפול לאותו בור כל הזמן ואני מתפללת לאלוקים שכן שזה פשוט זה ושאולי הוא הביא לי מתנה משמיים !!אבל בכל מקרה אני מודה על זה שקצת שכחתי מהאדון העפולאי ואני מבחינה טוב מאוד כמה הייתי עיוורת וכמה לא ראיתי את עצמי וראיתי רק את הרגש,ואני מעריכה את עצמי יותר ויותר מרגע לרגע!

אה וד"א נראלי שהעפולאי הולך לדעת על זה אם הוא כבר לא יודע על זה,כי היום הייתי אצל חברה טובה מאוד שלי,שידיד שלה הכי טוב הוא החבר הכי טוב של משה!,הוא איתו בבסיס בחדר,ודרך הידיד הזה הכרתי את משה אם כבר מדברים..והוא היה פשוט בהלם מזה שיש לי חבר אתם לא מבינים ובדרך גם ניסה לעקוץ אותי אחרי שהוא שמע על זה..! אבל מגיע למשה רק להבין שהוא פיספס את ההזדמנות שלו ושהייתי אצלו בידיים אבל זה אפ'פעם לא יכול להמשך לתמיד צריך להמשיך הלאה בחיים..

אז נכון שעדיין יש לי רגש לאדון העפולאי ונכון שאנ'לא יכולה לשכוח אותו מהר מידי,אבל כרגע אני יודעת שאני מחוייבת למישהו ובנתיים כייף לי איתו בלי עין הרע חמסה חמסה,ות'אמת לא נראה לי שאהבתי את העפולאי אם התנשקתי עם מישהו אחר ולא חשבתי עליו ואם הסכמתי למרות כל ההתלבטויות שהיו לי להכנס לקשר הזה..

בעצם,יש גם מסר בכל הסיפור הזה תמיד תמיד צריך ללכת עם מי שאוהב אותך,ולא עם מי שאת אוהבת וקשה לך להשיג..ותמיד צריך להעריך את עצמך יותר ויותר..כי ככה האחרים רק יעריכו אותך יותר ויהיו גאים במי שאת..

אוהבת ותאחלו לי בהצלחה הלוואי ואמן שבפעם הבאה שאני ארשום כאן אני ארשום שאני מאוהבת כבר במישהו הדנדש ושאדון עפולאי נמחק באופן טוטאלי!!