החיים, מבעד לעיניים הירוקות שלי

זה מצחיק אתה יודע...

שאתה אומר לי ש"איתך לא חשבתי שנגיע למצב כזה...."

בפעם הראשונה שגרמת לי לבכות זה היה כזה דרמטי, כ"כ הצטערת והבטחת שזה לא יקרה שוב...

שיקרת.

ברגעים אלו שאני יושבת וכותבת את הפוסט הזה אני על סף דמעות, הדבר היחיד שעוצר אותן זה האגו הגדול שלי שאומר שלא מגיע לך לראות אותי בוכה...

לפחות לא כי אתה הגורם...

זה התחיל כ"כ מושלם, אהבה פרחה וכל החרא הזה... למה הכל פתאום נהרס? מה גרם לך להשתנות כ"כ.....

ולמה לעזאזל אני תקועה לישון אצלך אחרי ריב, זה כזה מעצבן ואני מרגישה סתם תקועה פה... כיף כיף כיף....

ובזמן האחרון באמת שנמאס לי מהריבים איתך, ומלבכות בגללך... באמת שזה גורם לי להתרחק ממך....

חבל שאתה לא רואה, שאתה מפסיד את "הדבר הכי טוב שקרה לך" או לפחות ככה אתה טוען...

אז סתם שתדע שאני לא מרגישה ככה... וזה שאתה אומר לי שאתה אוהב אותי לא משכיח את כל הריבים הקטנים את כל הפעמים שאתה מחפש את הסיבה שבגללה נריב...

נמאס לי לריב...

לא הבנת את זה כבר.?..