שלום לכולם שוב (:
כן, כן. אחרי הרבה זמן שלא עידכנתי, הנה סוף סוף יש עידכון חדש.
אבל לפני זה, אני חייבת לכולם סליחה. אני מצטערת שלא עידכנתי כבר *הולכת לבדוק* חודשיים!
והנה הפרק הבא D:
פרק 10.קובי מייד נענה לחיבוק שלי. הוא הרים אותי מהרגליים וחיבק אותי חזק.
"התגעגעתי," הוא הסביר בפשטות.
"גם אני," אמרתי ונתתי לו נשיקה חטופה. תמי בנתיים גם קמה ונתנה לקובי חיבוק קטן.
"מ'נשמע?" היא שאלה אותו, והוא ענה בחיוך רחב.
קובי התיישב לידינו והתחיל לספר לנו חוויות מאוסטרליה. כשהוא התחיל לספר לנו על איזה קנגרו כשהוא פגש, צץ רעיון במוחי. "אני
יודעת!"
'אם זה סרט מצויר,' חשבתי לעצמי, 'בטח עכשיו תהיה מנורה זוהרת מעל הראש שלי.'
"מה?" תמי וקובי שאלו ביחד, קצת מבוהלים ממהתפרצוץ הפתאומית שלי.
"נעבוד בחנות!"
"מה?" קובי אמר שנית, עדין מבולבל. תמי, לפחות, נראתה כאילו היא מבינה על מה אני מדברת- ולמזלי היא אהבה את הרעיון.
"כן!" היא אמרה בהתלהבות. "אבל לא את, רק אני."
"למה לא אני?" שאלתי, חצי-נעלבת.
"כי היא תזהה אותך אם היא תראה את השם משפחה," היא הסבירה לי ואני הנהנתי.
"אפשר להסביר גם לי למה אנחנו לא רוצים שבעלת חנות תדע את השם משפחה של קמי?" קובי שאל בבלבול, ואני ותמי צחקקנו והסברנו לו את כל הסיפור.
-
במשך שבועיים קנינו דברים קטנים בחנות הוורודה כל פעם שהלכנו לקניון- ודאגנו ללכת לפחות שלוש פעמים בשבוע, לבושות
בוורוד כמובן. קובי צחק עלינו כל פעם שהתלבשנו בוורוד, כי הוא ידע מה אנחנו עומדות לעשות.
אחרי השבועיים, תמי סוף סוף החליטה שכדאי לה לשאול אם היא יכולה לעבוד בחנות. למזלה, סימה הסכימה.
"גם את רוצה?" היא שאלה אותי עם חיוך.
"לא תודה," אמרתי וחייכתי גם. "יש לי עבודה אחרת."
סימה משכה בכתפיה והובילה את תמי לתוך החדר שלה, כדי להראות לה איך הדברים מסתדרים בחנות.
"את יכולה לבוא גם," סימה הזמינה אותי ואני הסכמתי.
"תרגישו בנוח, אני הולכת להביא לי קפה- עוד מישהי רוצה?" היא שאלה אותנו בנימוס כשנכנסנו לחדר.
"לא תודה," שתינו ענינו התיישבנו על הספה. כשסימה יצאה מהחדר, תמי כמעט קפצה עלי.
"קמי!" היא אמרה. "למה יש פה תמונה של סבא שלך?"
ובאמת, כשהסתכלתי על הקיר, ראיתי תמונה של סבא שלי מחובק עם סימה.
כן, אני יודעת שזה קצר, אבל זה מה שיש P:
ושוב- אין עידכון עד שיש 10 תגובות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.נעה.