הימים האחרונים היו סיוט.
הדבר שהכי פחדתי שיקרה קרה...עוד פעם כאבי בטן.עוד פעם הקאות.
סבלתי..כל כך סבלתי...אבל זה כבר מאחוריי. עד הפעם הבאה לפחות...
בגלל כל זה גם לא צמתי.לראשונה מזה הרבה שנים.
יום כיפור עבר לי באמת בכיף.סוף כל סוף עוד יום עם עצמי.אבל ההבדל הוא שהפעם לא מציקים לי.
אף אחד לא מתקשר.כל כך כייף.
מצד שני זה מפחיד.מפחית שניהייתי כל כך לא חברותיץ.אני פשוט לא צריכה חברה.
טוב לי לבד.
קראתי...
קראתי את הספר של אוספינסקי "המסע אל המופלא"
ספר טוב.מבוסס על הרעיונות של גורדייף.על הדרך הרביעית.
ספר רוחני כזה.אני מתחברת לזה.
יצא לי לחשוב הרבה.בעיקר על החלומות שלי...
איכשהו מהילדות תמיד היו אומרים :את תגדלי ותיהיה דוגמנית.
תמיד הייתי צוחקת ואומרת שבחיים לא אהיה!
וככה כמעט בכל יום אנשים היו אומרים לי זאת.
אז כן גדלתי.אני כבר בת 17
ואני זוכרת את כל מה שהם אמרו.ורואה עד כמה שהם טעו.
אני ודוגמנות כנראה לעולם לא יהיה.
ומחר..מחר יש לי בדיקת דם.אני כל כך מפחדת.
מפחדת עוד פעם להרגיש שלוקחים ממני את כל הכוחות שלי.
מצפה בכליון עיניים לימים הבאים...שיביאו איתם משהו טוב יותר...