רק חזרתי...הייתי עם חברה שלי.דיברנו...
ועכשיו אני לא מפסיקה לחשוב על זה..
אני עדיין לא מצליחה לעכל את מה שגיליתי.
שהיא כבר לא בתולה.שהיא הייתה כבר עם איזה 5 בנים.
רק עכשיו התחלתי להבין שאני צריכה לחזור למציאות.אני כבר בת 17.כל החברות כמעט בנות 18.
ועל כל אחת לאט ללאט אני מגלה את זה.שהיא כבר שכבה.
וכל פעם אני נדהמת.
אבל למה?
כנראה בגלל שאני כל כך רחוקה מזה.
אני...זאתי שעדיין לא שכבה לא התמזמזה ולא התנשקה.
והקטע הכי הזוי בכל זה שכולם חושבים עליי בידיוק ההפך.
שאני חוגגת.שאני זורמת.שיש לי איזה 12102903 חברים.
אבל לא זה לא ככה.ולא יהיה.
אני אשאר כזאת.אשאר בתולה.
עד שאני יפגוש אותו.
אם...
ואם לא אז גם אמות בתולה.
אף אחד לא מבין אותי.בעיקר לא הבנים.
חושבים שמשהו לא בסדר איתי.שאולי אני לסבית?!?!
מה בימינו זה באמת כל כך נורא ליהיות מישהי שרוצה לשמור על עצמה?
שבאמת רוצה לתת למישהו רק מתוך אהבה.
היה לי נחמד היום.
כמו תמיד...הרבה מבטים וחיוכים...
היא כל הזמן אמרה לי:וואו כמה מסתכלים עלייך!
עדיף שלא יסתכלו...
בדרך לתחנה עמדנו ברמזור.עצרה מכונית ממש לידנו.
זה היה הבחור מהכיתה החדשה שלי.
חייך אליי.הפשיט אותי שם במבט שלו.
כל כך התביישתי...זה כל כך מציק לי.
אני חושבת על זה שאני יצטרך לסבול אותו בבי"ס...בכל יום.
את המבט הזה...
את כל הניסיונות שלו לדבר איתי...להתחיל איתי.
לא יכולה.
הידיד שלי סיפר לי היום שחבר שלו בן ה 24 שהכרתי ביום שישי רוצה להכיר אותי.
אני עדיין לא הצלחתי להבין מה הכוונות שלו.
אבל אני מאוד מקווה שזה לא זה...שהוא פשוט רוצה ידידות.
פטתי אהה?
אני רוצה להאמין בזה...
אני מרגישה זקנה
כן..מצחיק להרגיש ככה בגיל 17.
אבל זאת האמת.
היו לי כל כך הרבה תקוות וחלומות.
הייתי בטוחה שבגיל 16 אני כבר יגור לי בA.L.
יהיה איזו נעמי קמפבל.
ויהיה לי כבר את החצי השני שלי.
אני כבר בת 17.וכל האשליות האלה מתנפצות לי בפנים.
אני מתחילה להבין שכל זה לא יקרה.
סיפרתי את זה לחברה והיא אמרה שהיא חושבת שאני דווקא יכולה להגשים את זה.
יכולה להצליח.לדגמן לפחות...
אבל אני...אני לא חושבת ככה.
אני לא מסוגלת לכלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
yan yan