יופי.אז סוף כל סוף יש לי חופש קצר.
עד תחילת השבוע הבא.
צריך לנצלו כראוי.
מוזר.לאחרונה החיים שלי משתנים מן הקצה אל הקצה...
אני פשוט מרגישה שתוך שבוע הכל כל כך משתנה..שאני כברלא מה שהייתי בשבוע הקודם.
וזה טוב.
חיכיתי לזה הרבה מאוד.
להגיש שאני משתנה...מתפתחת...צומחת...מתקדמת.
אבל עדיין...זה לא מספיק.
כל כך הרבה חסר לי.
בעיקר אהבה.
כל ערב אני מדיימת לעצמי שהוא
שם לידי.פשוט שם...יושן.ואני שומעת את הנשימות שלו.ומחבקת אותו.
זה כל מה שאני צריכה.
אבל מי זה הוא?!
הוא בכלל קיים?
ההוא הזה שאני כבר חולמת עליו 17 שנה...
מדמיינת לעצמי את איך שניפגש.
והעיקר שהוא לא יסתכל עליי כמו שכולם עושים את זה.
יראה את הגוף שלי...את השער ויגיד בוואאנה איזו כוסית.
הוא יסתכל בעיניים. ויראה את מה שאני באמת.
את מה שכל כך הרבה אנשים לא רואים.
ועוד דבר חשוב מאוד בישבילי...שלא יהיה הילד של האבא.
שידע מזה חיים.
הוא לא צריך ליהיות עשיר.אני לא צריכה שום מרסדס או ב.מ.ו.
לא צריכה בית גדול עם גינה.
לא צריכה שיקנה לי תכשיטים.
כל זה אם כבר יהיה לי
אני ישיג בעצמי.
מדמיינת לעצמי את הדייט הראשון שלנו.איך שהוא יבוא בחיפושית העלובה שלו ואז היא תתקע.
ואנחנו ניסע על אופניים.
זה יהיה מדהים ...כל כך פשוט ...אמיתי.
מדברת עכשיו עם ידידה שלי
"ידידה" שסיפרה למישהו (ט) שאני דלוקה עליו.
המציאה את זה יותר נכון.
מספרת שהיא דיברה ידי משותף שלנו -ר
והוא אומר לה וואי היא יפה (אני)
ואז היא אמרה לו שאני לא רוצה אותו ושירד מזה.
ואז הם פגשו את ט
ואיכשהו הגיעו לנושא הזה...ר שאל בציניות אם אני רותה את ט
והיא אמרה את כל מה שהיה לה להגיד..חח
כמה פטתי.
כמה ילדותי.
שיתבגרו כבר.
חברה שלי סיפרה לי את זה.
היא הרגיע אותו והסבירה לו טוב מאוד שאין שום מצב.
בהתחלה היה לא נעים...בכל מקרה היא ידידה שלי.
אבל אחרי זה פשוט צחקתי.
נשמע מוזר...
אבל יש לי "רומן" עם השכן שלי.
למרות...למרות שאנחנו לא מכירים. חחח כן חולני.
אני רק יודעת שיש לו מכונית.(ותמיד בודקת אם היא שם כדי לדעת אם הוא בבית)
ושהוא גר בבית לידי.
ראיתי אותו פעם וחצי.
פעם ראשונה כשטיילתי עם הכלב הייתי די רחוקה והוא בידיוק יצא מהמכונית.
ואז שנינו פשוט עצרנו ובהינו זה בזה.(אבל אני הייתי בלי המשקפיים ולא ראיתי אותו כמעט:()
ובפעם ה-2
הייתי עם אמא.הוא ישב במכונית.
הסתכל עליי.הסתכלתי בחזרה.
נתקפתי בבישנות.חייכתי כמו מטורפת.
היום כשחזרנו מעכו (פעם ראשונה שהייתי שם! והרגשתי כמו חייזר.כולם בהו בי.מה הם אף פעם לא ראו בחורה אוקראינית?!חח) ראיתי שהמכונית לא ש.זאת אומרת הוא אמור לחזור.
כל הערב רצתי לחלון עם צלילה של כל מכונית שבאה לחנות.
הייתי בגינס.כדי ליהיות מוכנה לרוץ לשם כשהוא יבוא.
החלטתי שזהו היום צריך כבר להכיר אותו.לפחות לראות מקרוב.
הסבלנות שלי הספיקה רק לשעה.
ואז במשך חצי שעה ששחכתי מזה הוא חזר.
הייתי כל כך מבואסת.
טוב נו עכשיו אני פטתית וילדודית.
אני לא באמת מקווה שזה סוף כל סוף הוא.או שכן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
yan yan