המסע בעקבות האושר...

דברים אלו נכתבו ע"י יעל , החברה הכי טובה של קרן

רציתי לספר לך/  מאת: יעל יגודה

רציתי לספר לך

את אשר על ליבי

כמו שהיינו פעם מדברות

ואת כאן כל הזמן

בליבי ומחשבותיי

ובכל זאת- את לא.

אני מתגעגעת אליך נורא

ואת לי חסרה

לא יכולה להפסיק לשאול

למה זה קרה

איך בבת אחת נעלמת

ואין דרך חזרה

אני עוצמת עיניים ומדמיינת

את פנייך הצוחקות

לפעמים צחוק מרמה וכואב

למדתי לצחוק ולבכות ביחד

ואיך הכל מתערבב

רציתי לספר לך

כל מה שעלי עובר

להתייעץ איתך פנים אל פנים

לספר באמת , כשאת פה לידי

ולא רק בדמיוני

אבל רק בחלומות

אני אותך רואה

ואני זו שמדברת

ואת לא עונה לי בחזרה

אני מתגעגעת אליך נורא

ואת לי חסרה

לא יכולה להפסיק לשאול

למה זה קרה

איך בבת אחת נעלמת

ואין דרך חזרה

מוקדש לזכרה של קרן טנדלר

חברתי הטובה והטהורה

שנפלה במלחמת לבנון השניה

בעודה מגנה על מדינת ישראל

יהי זכרה ברוך

כבר יום זיכרון רביעי שלי בתור אח שכול, ואם יש לי תבונות חדשות לגביי כל העניין הן כאלו:

ההנצחה של קרן נתונה בידיי אבל אני כבר לא רואה את הטעם בזה. הזיכרון הקולקטיבי הוא קצר גם ככה, ונוסיף לזה את ההבנה שכנראה מלחמות עוד יהיו פה, לצעריי גם יהיו עוד חללים (למרות שאני מאוד מקווה שלא יהיו) ועוד שמות שצריך לזכור ולהוקיר.

יש לי רגשות מאוד אנוכים לגביי כל העניין

אני רוצה שיזכרו את קרן, שישב ככה בראש לאנשים "אה זו הבחורה שנהרגה במלחמה", שתהייה איזו מין יחודיות במוות שלה, כי רק ככה יזכרו, רק ככה יהיה למוות שלה איזשהו ערך בעיניי, ואני לא ארגיש שזה היה מוות לחינם...

 אני באמת מקווה שלא תהייה עוד מלחמה , שהמלחמה הזו שבחרו להעניק לה את השם "מלחמת לבנון השנייה" תהייה האחרונה וככה גם השם שלה יזכר כאחת מן הנופלים במלחמה האחרונה, זה מאוד אנוכי אני יודע, לחשוב רק על על עצמי בקטע הזה, לקוות שלא תהיה מלחמה רק בגלל שאני רוצה שיזכרו את אחותי.

אבל אם אני חושב על זה, זה לא רק בגלל אותו מניע אנוכי. בתור אחד שחווה את השכול אני באמת מקווה שזה יחסך מעוד אנשים , לחוות אובדן וצער כזה, לשלם את המחיר הזה.

אני מקווה שלא יהיו עוד חללים ולא יהיו עוד מלחמות, אבל לצערי אני גם מודע למציאות שבה אנחנו חיים.

אני מאמין שעם השנים הזיכרון ידעך, ובסוף רק אני וההורים כמה שנשאר להם לחיות, נזכור. ככה זה, משהו שאני אצטרך להתרגל  אליו בלית ברירה,ואולי גם מתישהו אני אפסיק ללכת לימי זיכרון בטייסת כי מה הטעם?

אולי כדאי להשקיע את האנרגיות האלו בלחיות את החיים שלי, לנסות להקים בית, משפחה, להביא ילדים לעולם, ללמד אותם על קרן, שיהיו גאים.

כל זה נראה לי כל כך רחוק כרגע ולי נשאר רק  להתמודד עם המציאות , וההבנה שאולי בסוף אני בעצם לבד עם העניין הזה...

סרטון לזכר אחותי, קרן טנדלר, שנהרגה בטרם עת, במלחמת לבנון השניה, ב48 השעות האחרונות של המלחמה, בעת ביצוע תפקידה כמכונאית מוטסת במסוק יסעור אשר הופל עלידי טיל חיזבאללה:http://www.youtube.com/watch?v=GK6XCOrxhcg

הסרט לזכרה באתר של עמותת ישראבלוג:

http://docu.nana10.co.il/Article/?ArticleID=712376&TypeID=1&sid=186