לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


Now the sound of music comes in silver pills, engineered to suit you, building cheaper thrills

Avatarכינוי: 

בת: 32

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2008    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

Breaking the Silence


"

Words Like Violence

Break the Silence

Come Crashing in

Into my little world

Painful to me

Pierce right through me

Can't you understand

Oh my little girl

 

Vows are spoken

To be broken

Feelings are intense

Words are trivial

Pleasures remain

So does the pain

Words are meaningless

and forgetable

 

All I ever wanted

All I ever needed

Is here in my arms

Words are very unnecessary

They could only do harm

 

Enjoy the silence

"

 

Yet I enjoy avoiding silence.

בכל דרך אפשרית, כי זוהי דרך החיים שלי. במובן הכי בסיסי של המילה, שקט ממש מפריע לי. יכול להוציא אותי מדעתי.

ולפעמים אני צריכה רק צליל קטן שיעביר דרכו רגש כלשהו, אף לא מילה.

לפעמים כל המילים בעולם לא יספיקו.

אבל השקט, הדממה המוחלטת...

מקומה לא בין החיים.

לא בחיים שלי לפחות.

אולי רק בין הרגעים היפים האלה של שיחה, שבה המוסיקה היא רק זו שמתנגנת בראשים זה של זה, זה של זו.

ואז זו לא באמת דממה. זה רק הרחשים שבין אדם לאדם.

 

כמה שחיפשתי את האלבום הספציפי הזה של דפש מוד, שיחבר אותי למלנכוליה המיוחדת שלהם, שיצא לי רק לשמוע רסיסים ממנה.

אני חושבת שעכשיו מצאתי.

Depeche Mode - Exciter ברקע.

 

Depeche Mode - Dream On

Depeche Mode - Freelove

נכתב על ידי , 13/12/2008 22:17   בקטגוריות ליריקס, אני, מוסיקה, רגשות  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-22/7/2010 15:35
 



משחק ליריקה - רשימה #1


כיוון שנראה שאין התנגדות, ואף יש תמיכה קלה ברעיון,

וכיוון שלא ממש אכפת לי מה אתם חושבים,

הרי לכם משחק.

 

איך זה עובד

-> ינתנו 10 חלקי ליריקה של שירים - פזמון, בית, מעברון, וואטבר.

-> אתם צריכים לעלות על שם האמן, השיר והאלבום של כל אחד מהבתים.

-> השימוש בחומר עזר חיצוני כגון מנועי חיפוש, אתרי מוסיקה, חברים או הפלאג אין של הליריקס בנגן מוסיקה שלכם - אסור!

-> אמנם, בהחלט מותר לכם להאזין לשירים בהם אתם "חושדים". (דהה.)

-> יש לשלוח הודעה (לא כ"ללא שם") ובה מספר השיר אליו אתם מתייחסים (או מספרי השירים), והשמות המדויקים - ללא ראשי תיבות וללא קיצורים - של הלהקה/אלבום/שיר.

-> הניקוד מחולק כך: שם האמן/להקה = נקודה, שם האלבום = 2 נקודות, שם השיר = 3 נקודות.

-> הנקודות ינתנו לאדם שישאיר את התגובה עם המידע הרלוונטי ראשון בתיבת התגובות לפוסט. בוודאי שמותר לנחש.

-> במידה ומדובר בקאבר - ההתייחסות תהיה לאמן המקורי. שם האלבום - אין הכוונה לאלבומי אוסף, אנפלגים או סינגלים, אלא אם כן השיר הופיע אך ורק בהם.

-> אם תוך 3 ימים לא תעלו על הרשימה המלאה, אעלה לכאן את התשובות.

-> אתם מוזמנים לבקש "הארכה", כמובן. וכמו כן, אתם מוזמנים לבקש רמזים (אמנם אלה ינתנו בנסיבות המתאימות.)

-> המשחק לא יכלול פרסים משמעותיים, כלומר מקסימום להכין את הרשימה הבאה או לכתוב כאן פוסט, או משהו כזה.

-> המטרה כאן היא להנות ולאתגר, זהו זה.

 

לוקח לא מעט זמן למצוא שירים שמתאימים להביא למשחק הזה ולהעלות את הכל לכאן, ומהצד השני אוכל לומר שהאתגר הזה יכול לספק חומר למחשבה למשך ימים רבים.

אין פה פרסים, לפחות לא משהו משמעותי, אז אין לכם סיבה לרמות ולהרוס.

אודה לכם מאוד אם תכבדו זאת ותשתתפו רק אם המטרות טהורות - להנות מהאתגר.

 

 

וכעת לרשימה הראשונה!

ואם דילגתם על כל המילים ששם למעלה כדי להגיע לכן, אודה לכם אם תקראו את החוקים בכל זאת, רק כדי למנוע בעיות עתידיות.

 

1. Come let the truth be shared

No one ever dared

To break these endless lies

Secretly she cries

 

 

2. I'm in you

You're in me

I can't tell

You're so cruel

More than me

It is true

Loyal to

Only you

Up your sleeve

I want some

of all of you

Trickin me

 

 

3. What does friend mean to you

A word so wrongfully abused

Are you like me confused

All included but you

 

 

4. כולם חושבים תוך כדי על כדורגל

אני חושב על שיר של גרייטפול דד

בדיוק על הסולו של גרסיה

היא מבקשת שארד

אני הולך על זה

כמו מתאבד

 

 

5. The path is clear

Though no eyes can see

The course laid down long before.

And so with gods and men

The sheep remain inside their pen,

Though many times they've seen the way to leave.

 

 

6. In a moment of clarity

It all became crystal

And now I try to find someone to heal me

I'm broken

 

 

7. Seven moons and seven suns

Heaven waits for those who run

Down your winter, and underneath your waves

Where you watch, and you wait,

And pray for the day

 

 

8. Will the children cry

When their mother dies

And in the autumn of their lives

Will they feel the same

 

 

9. Shell smashed, juices flowing

wings twitch, legs are going

don't get sentimental

it always ends up drivel

 

 

10. I dreamed the world would end

I was not wrong

To doubt, to discredit

The other words I've heard before

From inside a shell pretending

 

 

והנה 1 בונוס - הכל בו שווה X2 ניקוד

 

11. Well feed me out to the lions

My hearts a lion

Feed me out to the lions

Well I make excuses pass the book

I play the crowd but it’s down to me, not luck

When the lights are on  

 

המשחק ינעל ביום ראשון ב12:00 בערב (או טיפה מאוחר יותר אם אני לא אהיה בבית.)

 

בהצלחה חברים, מקווה שהכל ילך חלק (:

נכתב על ידי , 24/7/2008 16:41   בקטגוריות משחק הליריקה, מוסיקה, ליריקס  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נועמתה ב-30/7/2008 22:35
 



Alice in Chains


הודעה מראש לעצמי - אם לוקח לי יותר מחצי שעה (22:20) לכתוב את הפוסט הזה, אני פורשת באמצע. כי אין לי זמן ואת הזמן שיש לי אני מבזבזת. אני טיפשה.

 

ניגש ל'עבודה'.

להקה שאני בטוחה שרובכם שמע עליה ובתקווה גם אותה, היא Alice in Chains - להקת גראנג' / אלטרנטיב מטאל / משהו חלוצי כזה, שהייתה מבין הבולטות בשנות ה90 המוקדמות. לאנשים שקצת פחות יודעים על מה אני מדברת - נכון הפתיח של הרצועה, עם האיש שצועק ואז גיטרות בדיסטורשן כבד מאוד? כן, אז זה שיר שלהם.

לאליס אין צ'יינס יש ארבעה אלבומי אולפן ושני אלבומי live.

את האלבום הראשון, Facelift - 1990, לא יצא לי לשמוע במלואו, אבל מה ששמעתי אהבתי בהחלט (We die young וPut you Down).

האלבום השני, Dirt - 1992 הוא אלבום נהדר (שטל ומלי קנו לי ליוםהולדת האחרון, חיחי), שירים מופתיים, אותנטיים לחלוטין ומאוד עמוקים. מבחינה מוסיקלית, אין על Them Bones, Rain when I die, Dirt, Would וכל השירים ככלל. אך שירים כמו Rooster, Down in a hole ו Would מעבירים בי צמרמורת בכל פעם שהם נקרים לאוזניי - הליריקה האמיתית והכואבת, משולבת עם קולו הייחודי, המצמרר והנוגע של ליין סטיילי, נוגעים בנקודות מאוד מסוימות בגב, בעיניים, בראש ובלב. השילוב של השירים האלה עם הדיסטורשנים הכבדים הופך אותם לעיתים למשלהבים, לעיתים לכואבים אף יותר, מוסיפים על הקור והרעד שהליריקות והווקאלס מעבירים, וההרגשה הזו שמועברת לאורך כל האלבום לא נותנת לך נחת.

אחרי האלבום דרט הגיע ה... איך להגדיר.. EP? מיני אלבום? משהו כזה - Jar of Flies ב1994. אסופה של 7 שירים, הרבה פחות כבדים וכמעט בלי דיסטורשן, כמעט אקוסטיים. אך הליריקות הן אותן הליריקות המצמררות וכואבות, אולי אף יותר מאשר בדרט, והקול של סטיילי נותר מצמרר ואותנטי כפי שהוא - מה שנותן תחושה שונה לחלוטין לשירים שלהם, משהו הרבה יותר אינטימי, עמוק, כואב ומופשט. Nutshell, אחד השירים הכי עצובים שנכתבו, מוגש בצורה כה אמיתית ומצולקת, ממקום כל כך אינטימי ופגוע. אני חושבת שהוא באמת הפך לסוג של המנון, או נקודת ציון דרך בחייהם של אנשים רבים. הרי איך אפשר להמשיך לחיות כרגיל אחרי שורה כמו "If I can't be my own, I'd feel better dead"... כן, יש גם שירים יותר כיפיים, כמו Swing on this וNo excuses המקסים - למען האמת, הם רוב. כל השירים ב'צנצנת זבובים' הם שונים וקסומים ביחס לסגנון הרגיל של אליס.

אחרי כן מגיע האלבום Alice in Chains ב1995, שהוא חזרה לסגנון הכבד יותר. גם אותו יצא לי לשמוע יחסית מעט, אבל ממה ששמעתי נהניתי בהחלט, שירים שמזכירים לי יותר את פייסליפט משאר האלבומים שלהם. השירים Sludge Factory, Heaven Beside You, God Am הם שונים מהראש שהתרגלנו לשמוע בDirt בעיניי - הליריקות מסוות רגשות כואבים אך מודחקים, במובן כלשהו, ההרגשה שאני מקבלת היא שהכותב/ים מדברים על אכזבות אשר הם רגילים להרגיש, ולכן מקבלים זאת בנימה של Whatever. (רואים את הניתוח הספרותי הזה? אני צריכה לעשות את זה כרגע בעבודה בספרות על כרוניקה למוות ידוע מראש של ג.ג.מארקס. ארר.) המוסיקה כבדה, אותנטית, כייפית ונהדרת כמו שרק אליס יודעים לעשות. אה כן, השיר היחידי שבאמת צמרר אותי בשמיעה ראשונית הוא Frogs. שיר כואב, אמיתי... ע"ע דרט, במובן מסוים.

עכשיו, האלבום שאני חורשת עליו בחודשיים האחרונים - הUnplugged שלהם (בחסות mtv), שיצא ב1996. נפתח בהרגשה האינטימית הנפלאה והכמעט קדושה של Nutshell, ממשיך עם שירים מכל התקופות שלהם - גם חדשים וגם של פרויקטים נפרדים של חברי הלהקה, כמו Brother הנעים ומעורר החמלה, או Killer is me החמוד שסוגר את האלבום. כל שיר ושיר באלבום הזה מבוצע בדרך שמפשיטה אותו מהדיסטורשנים שלו - כמו 'צנצנת זבובים', ואולי אפילו עוד יותר. Sludge Factory וAngry Chair, שירים עצבניים יותר במקורם, מצליחים בהחלט לשמור על העצבנות שלהם, אך גם מקבלים הארה חדשה ועמוקה יותר - שחושפת אותנו יותר לרגשות העמוקים שעומדים מאחוריהם. אפשר לומר שכל האלבום מעמיד את השירים הללו תחת מנורה שמבליטה רגשות וזכוכית מגדלת לליריקות, הכל יותר ממשי וחודר מקודם. אפשר לומר שהדיסטורשן קצת מקהה את החושים שלנו לכאב בפרט ולרגשות ככלל שאליס מנסים להעביר, האנפלאג מפכח אותך מההרגשה הזו, וגורם לצמרמורות שעוברות בגבך להיות הרבה יותר מוחשיות וקרובות ללב. שירים שממחישים את זה במיוחד הם Down in a Hole, Would ו Brother, אך זה תקף לכל שיר ושיר באלבום. (יש לציין שאת השירים מתוך האלבום אליס אין צ'יינס לא הכרתי לפני ששמעתי  את האנפלאגד).

אה, ואת האלבום לייב שהם הוציאו ב2000 לא שמעתי עוד.. הממ.

לפני 6 שנים וכמה ימים (באפריל 2002) ליין סטיילי מת מאוברדווס של הרואין וקוקאין, ובהחלט אפשר לומר שהוא הותיר צלקות רבות, עמוקות ואהובות בליבם של אנשים רבים. כן, הייתי אומרת שגם אני אחת מהם. זכרו לא ימות.

 

בשורה התחתונה - אם עוד לא שמעתם את הלהקה הזו, מהטובות ביותר שהיו בשנים האחרונות, רוצו ועשו זאת (התחילו עם dirt).

ואם שמעתם את dirt ואת שאר האלבומים ונהניתם לאללה, לכו ותשמעו את הUnplugged. אתם תהיו בשוק כשתבינו מה מסתתר מאחורי הדיסטורשנים.

 

Alice in Chains - Would מצמרר, גורם לרצות לשבור עולמות שלמים.

Alice in Chains - Down in a Hole Unplugged מורבידי, אני מזדהה איתו כל כך.

Alice in Chains - No Excuses כדי שלא תגידו שאני מדרדרת אתכם לנטיות אובדניות / יותר מדי מדוכאת. (לא שזה יעזור, כן?)

 

וברקע, כמובן - Alice in Chains - Alice in Chains. כן, זה בהחלט אלבום חמוד, והגרסאות הלא אנפלגד של 'צפרדעים' ו'מפעל לאיכסה' (sludge factory) עשויות נהדר. דאמנ אני מאוהבת.

 

 

דאמט, חרגתי בחצי שעה.. אני מקריבה הרבה בשבילכם ):

נכתב על ידי , 12/4/2008 21:49   בקטגוריות מוסיקה, מטאל, רגשות, ליריקס  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של 0נופקין ב-15/7/2008 10:14
 




דפים:  
3,552
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , מגיל 14 עד 18 , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנועמתה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נועמתה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)