חייה של נערה.

רק רציתי להגיד לכם ת ו ד ה

ענקית. למרות שלא עדכנתי כבר ים זמן :

עברנו את השיא שלנו! 31 תגובות DD:

אני ממש מודה לכם. אתם מדהימים .

333>

את הסוף קצת לקחתי בהשראת הבלוג סיפורים: 'הפכים מושלמים'

"יוליי.. יולי תדברי אליי!" קראתי בדאגה לעבר יולי, כשעדיין עיניה עצומות. 'מה אני עושה עכשיו ?!' חשבתי.

הוצאתי את הפלאפון מהכיס, והתקשרתי ליערה . היא לא ענתה, ולא ידעתי למי להתקשר.

אמי תתחיל להלחיץ, ותשגע את כולם. אמבולנס? לא ידעתי עם זה הכרחי כרגע.

הכי חשוב היה באותו רגע שתפתח את העיניים. "יולי!" קראתי לעברה בפעם השלישית. "יוווווולי!"

"נ.. ניצן... זו את?" שאלה יולי בקול חלוש. -"כן.. זו אני, ניצן!" רכנתי אליה, "את בסדר?"

-"אני חושבת שכן. את יכולה לעזור לי לקום?" שאלה. -"בטח!" הושטתי לה יד לעזרה.

יולי קמה, יחסית מהר למי שכרגע נפלה ואיבדה את ההכרה, וניקתה את החול שהיה על בגדיה.

"חפיף.." מלמלה, והתחילה ללכת לכיון החוף. -"הממ יולי?" שאלתי אותה מופתעת. -"מה את חושבת שאת עושה? מכאן אנחנו הולכים לרופא! או לפחות לבית שלך שתנוחי.." 

 -"לא.. לא צריך. אני מרגישה כבר יותר טוב, תודה. גם אם אני לא ירגיש טוב, אני אלך הביתה מוקדם. מבטיחה."

עשיתי לעברה פרצוף מודאג, והיא רק הבטיחה לי שיהיה בסדר.

התקדמנו לעבר החוף, ולאט לאט, ככל שיותר התקדמנו שמענו יותר ויותר מוזיקה רועשת.

"יולי וניצן הגיעו!" שמענו קול מרחוק שמבשר את הגעתנו. -"היי בנות!" קראו יערה וגל, וחיבקו אותנו.

-"איזה יפה פה, הא?" שאלה יערה. -"כן.. מאוד. דור הגיע כבר?" שאלתי. -"הוא שם" הצביעה גל על

קבוצת בנים, בינהם זיהיתי את דור, וניגשתי אליו.

"דור, אפשר לדבר איתך לרגע?" שאלתי אותו. היינו קרובים. -"הופה דור! כבר יש לך את הנערה הכי יפה ושקסית פה?

בוא תביא סדר גם לנו אחת כזו.." צחקו חבורת הבנים הנותרים. -"עזבי אותם, סתם שיכורים."

הלכנו בדממה לכיון הים עצמו. התיישבנו על כיסא נוח מפלסטיק, היה אחד כך שהתחלקנו בו חצי חצי.

היה כבר חשוך, אך אורו הלבן של הירח האיר את פניו של דור.

"דיברת עם יונתן?" -"כן." אמר וראשו היה מופנה כלפי מטה. -"ומה הוא אמר?" שאלתי.

-"הוא..עזבי. אני לא רוצה לדבר על זה עכשיו. -"מה לא רוצה לדבר? אני רוצה לדעת מה הוא אמר!"

-"כי יש לי משהו יותר חשוב לומר לך."  אמר, הביט עליי, ואני הרגשתי איך בטני מתמלאת בפרפרים, והלב שלי

התחיל לדפוק ממש מהר. -"מה?" שאלתי בקול חלוש, אך הכי חזק שהצלחתי לגייס באותו רגע.

דור לא אמר דבר. הוא רק הביט בי במשך דקה ארוכה. התקרב אליי מעט, ולפתע הרגשתי איך שפתינו מתחברות.

בהתחלה זה היה בהססנות, אך לאט ולאט זה הפך לדבר אמיתי, אמיתי ואוהב.