חייה של נערה.

בפרק הקודם:

"בואי הנה מהממת," אמר, ונישק אותי נשיקה ארוכה, עם דמעות, רגשות ועם צחוק.

נשיקה שיכלתי לראות בדימיוני, את אמו הגוססת, קודחת מחום. נשיקה שסימלה עבורי כ''כ הרבה.

אבל בעיקר? נשיקה של אהבה.

"את לא יודעת כמה אני שמח להיות פה.. איתך.." אמר דור בחיוך, ונישק אותי שוב.

-"די דור, אנחנו צריכים כבר ללכת לסרט," אמרתי וקמתי מן המקום. -"צודקת" חייך דור, והלכנו בדרכינו למרכז, להקרנת הסרט.

הגענו, ואחרי וויכוחים לא קטנים, שהיו בנוגע לבחירת הסרט, נכנסנו לסרט, שמימיני דור ומשמאלי יולי.

"מחר אני הולכת לצילומים של הקטלוג חורף, את רוצה לבוא איתי?" שאלה יולי, ולאחר מכן הוסיפה, "אני מפחדת לבוא לבד.. וההורים שלי עסוקים בעבודה," אמרה יולי והוסיפה לפניה היפות פרצוף חמוץ.

"כן, בטח, מתי?" -"בארבע," -"מעולה," לחשתי. האורות נכבו, והסרט התחיל.

במהלך כל הסרט, הרגשתי במתיחות שהייתה ביני לדור. נוגע-לא-נוגע, מחבק בקטנה, שאני לא יבהל.

חייכתי אליו חיוך, השענתי את ראשי, והרגשתי בטוחה, שאני איתו.

"עושים משהו עכשיו?" שאלה יערה בסיומו של הסרט. -"יש מקום אחד ממש חמוד, חדש," הציעה יולי.

 נענו להסכמתה והלכנו ביחד, מגובשים אל הבית הקפה שיולי הציע.

נכנסנו אל בית הקפה הממוזג, והתפעלנו מעיצובו של המקום. היה לו פרקט בהיר, ושולחנות קטנים, זוגיים עגולים, עם מפה אדומה לכל אחד. הם היו מלאות בתמונות יפות, והיתה אווירה ממש טובה.

"שלום!" קידמה את פנינו המארחת של המקום. -"שולחן לשש," אמר דור, והמארחת הובילה אותנו אל קבוצת שולחנות מחוברים.

-"תשבו.. בקרוב תגיע אליכם המלצרית שלכם," חייכה, וחזרה לכניסה.

בינתיים עיינו בתפריט שהיה מונח לכל אחד במקום. -"החלטתם מה אתם לוקחים?" שאלה המלצרית, לבושה כולה בשחור לבן.

-"אני יקח בירה שחורה," אמרו שלושת הבנים יחדיו.

-"אני רוצה.. הממ שוקו חם ופנקייק ברוטב שוקולד," אמרתי וליקקתי את שפתי בהנאה גלוייה.

"לא הגזמת.." צחקה יולי,"אני ייקח מים מינרליים, וסלט דל קלוריות קטן,"

-"ואני רק גלידת שוקולד," צחקה יערה, והביאו לנו את מה שביקשנו.

הבנים שתו את הבירות, ואנחנו אכלנו את הדברים שלנו.

"דור! גרגרן, יכלת להזמין משלך פנקייקים," גערתי חצי בצחוק חצי בכעס, בדור, שלקח לי פנקייק מהצלחת.

-"אבל איכשהוא אצלך הדברים יותר מתוקים," אמר בחיוך, והדביק לי נשיקה על הלחי.

"הוופה!" צחק איתיי (החבר של יערה אם אתם לא זוכרים,). ואני שלחתי אליו מבט מזהיר.

-"למה את לא אוכלת?" התעניין אלירן, ושלח אל מבט חם ואוהב אל יולי. -"אני לא ממש רעבה.." השיבה בחיוך קלוש, והודיעה שאני הולכת לשירותים. -"חכי דקה אני גם רוצה," אמרתי וקמתי מן השולחן. הלכנו לשירותים, ואני שטפתי ידיים, ויולי נכנסה לשירותים.

עכשיו, במבט לעבר, אני יכולה להישבע, שמה ששמעתי היה הקאות. הקאה,  לתוך השירותים.

"יול-יול, הכל בסדר?" שאלתי אותה והתקרבתי מעט אל התא שלה. -"כן כן, בטח, שנייה אני באה," אמרה יולי, והיא יצאה מן התא, חיוורת יותר. -"...בטוחה שהכל בסדר?" -"כן.. כן.." אמרה בחיוך, וחזרנו לאכול.

כלומר רק יערה, איתי, אלירן, דור ואני. יולי לא אכלה.

נמנמנמנמ לא במתח, אבל פרק ארוך DD:

אני ממש רוצה לשים 'דגש' בסיפור על האנורקסיה. ו

שכל הרזות למינהן, יבינו שזה לא חשוב, והעיקר להיות בריאות. ולא ''יפות''.

אז שימו לב, : )